זה סיפורו של אלחנן נאור, אני הייתי בנתניה לאחר שובי מארה''ב ערב לפני יום הכיפורים.

בשעות הערב של מוצאי יום כיפור נודע לי שפרצה המלחמה. נסעתי להוד השרון להיפרד מההורים וביום ראשון בבוקר (7.8.1973) נסעתי מיד לטייסת.

ברגע שהגעתי לטייסת קיבלתי תדריך על מצב הלחימה והמשימות של הטייסת, תחילה בצעתי טיסת מבחן למטוס שיצא מתיקון במוסך, זו הייתה טיסת ריענון עבורי. לאחר הנחיתה שולבתי בתוכנית הטיסות לפי המשימות של הטייסת, השתתפתי בטיסת תקיפת מטרות במצריים.

בטרם יציאה לטיסה נוספת שתוכננה לצאת לפנות בוקר באור ראשון, היה מטח טילים שנורה מסוריה ופגע בבסיס. באירוע זה נפגעתי מרסיסים בכל גופי, איבדתי כמות גדולה של דם, פונתי מהבסיס לבית החולים "העמק" בעפולה, שם טופלתי במשך כשלושה שבועות עד ששוחררתי.

אחרי ששוחררתי מבית החולים שמחתי שנשארתי בחיים, אך היה לי רצון לתרום למאמץ הלחימה למען השגת נצחון וסיום המלחמה. בסופו של דבר אני שמח שהסתיימה המלחמה, אבל בכל יום זיכרון אני חושב ואחשוב על החברים מהטייסת וביניהם מפקד הבסיס שהחליף אותנו בטיסה שתוכננה ולא חזר מהטיסה.