כמדריך בקורס קצינים שהופסק בפרוץ המלחמה ועקב פיזור הצוערים לבסיסים השונים, לבקשתי נשלחתי לפיקוד מרש"ל (מרחב שלמה) בשארם אל שיח בדרום סיני (שנקראה: "אופירה").

מיד עם הנחיתה חיכה לי קצין בכיר עם טנדר חדש מגויס ושלח אותי להעביר משטח תחמושת טנקים לפלוגת טנקים שמוצבת ממערב לבסיס חיל הים בשארם.

הערב ירד ואני נוסע על ציר הכביש בסמוך למי ים סוף השקטים. לפתע פיצוץ אדיר שהרעיד את הרכב. קפצתי מחוץ לרכב ונשכבתי על החול בחוף הים. השקט שיתק אותי והצמיד אותי לקרקע ואז פיצוץ אדיר נוסף. לא הבנתי איך האויב קלטו אותי?

לפתע הגיח ג'יפ צבאי שעצר לידי וחייל מסביר לי: "חיל הים מפוצץ פצצות עומק במים סביב המעגן על מנת למנוע מחיילי קומנדו מצרים להצמיד חומר נפץ לספינות". "אוקיי" אמרתי והמשכתי במשימה.

למחרת עוד הספקתי לצפות בקרב אווירי שבו 2 מטוסי קרב מצריים יורים בירי מקלעים ומחוררים את צלחות לוויני התקשורת הגדולים הממוקמים בסמוך לבסיס. ומיד הופיעו 2 מטוסי חיל האוויר שהפילו אחד מהם והשני נמלט ונעלם.

לאחר יומיים הצטרפתי למפקדי לבדיקת הצרכים הלוגיסטיים של היחידות השונות במרחב הענק. באופירה עלינו על מטוס קל מסוג פייפר לטיסה קצרה לאי טיראן שממוקם בין סיני לערב הסעודית ומהווה את מייצרי טיראן השולטים על הכניסה למפרץ אילת מהים האדום. הטייס, איש מילואים ותיק, הודיע לנו שרוחות חזקות יהוו בעיה למטוס הקטן אבל במלחמה לא מתפנקים.

המראנו ובתוך 4 דקות הגענו, ורק לאחר 2 ניסיונות כושלים לנחות ביצענו נחיתה קשה שכמעט המטוס התפרק לרסיסים. סוף טוב הכול טוב.

קיבלנו את הדרישות של הציוד מיוחד ותוספות למזון מוצבים (משודרג), אותם העברנו לבסיסים המתאימים והמשכנו ליעד הבא: מנחת סנטה קטרינה (הר סיני) בה היו יחידות מסווגות ועם לוחמים לשמירה ואבטחה.

גם שם הנחיתה הייתה לא פשוטה אבל אמרתי לעצמי שבהר סיני ניתנה התורה והברכה אז אנחנו מוגנים. ביצענו את הפעולות שהיינו צריכים לבצע ומשם לראס סודר בה היו כוחות גדולים שכיתרו את הארמיה השלישית המצרית מדרום. הפעילות הייתה לא נעימה כשגופות של חיילים מצרים פזורות בשטח, ושחיילי הרבנות עוסקים בזיהוי ופינוי בשקיות ניילון שחורות.

חזרנו לאופירה להכנות למבצע המורכב והסודי (בזמנו) לפלישת כוחות שריון וחי"ר על גבי נחתות לחוף המצרי בו קיימים שדות נפט על מנת להוות איום ולאגף את הכוחות המצרים מדרום.

ההכנות למבצע היו אינטנסיביות ביום ובלילה ואכן עם רדת החשיכה המשט יצא לדרכו, אך לוויני ומטוסי ביון אמריקאים גילו את הכוחות ובתוך שעות ספורות המבצע בוטל והכוחות חזרו.

בסיום המלחמה השתחררתי ושירתתי 45 שנים בחטיבת שיריון 130 לשמירה על הגבולות ולביטחון מדינת ישראל.