אנחנו מתקרבים ליום כיפורים ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה משמעותית שמלווה אותי.

בטח מי שעוקב אחריי ומכיר אותי יודע שאבא שלי עבד בבסיס חצרים.

שמו אלון שלמה היה נהג אוטובוס במשך 44 שנה והתנדב כ5 שנים

היה שם טייס שלחם במלחמת יום הכיפורים, היה קברניט באל על. טייס קרב... בבסיס חצרים. הוא לחם במלחמה. אבא שלי הכיר אותו עוד בשנת 71, כשהיה במילואים.

כל בוקר אבא הכין לו קפה וישבו יחד ודיברו... לצערנו הוא נהרג במלחמת יום כיפור.

המטוס שלו הוּפל. מצאו פתק בחפצים שלו שהוא כתב שהוא אוהב את שלמה ולא ישכח את הקפה של שלמה.
הקפה הכי טעים.
מצמרר ממש.

כמובן אבא שמר על קשר עם המשפחה של אותו חייל. התפתח קשר עם המשפחה, הגענו לאזכרות, למפגשים.

החברים של אבא שהיו איתו בבסיס חצרים בצבא, הציעו לאבא שאם יוולד ילד, לקרוא לילד על שם הטייס.

נולד לי אח סמוך למלחמה, אבל הכאב היה קשה מדי כדי לקרוא על שמו. אחרי שנתיים נולדה בת נוספת וקראנו לה ליבי, על שמו.

בהמשך הוספנו ת כי לא נהוג לקרוא על שם מישהו שנפטר צעיר. ליבית. זהו. אז עברו 50 שנה והקשר לא נוּתק. זוכרים היטב את החייל המדהים הזה ורוצים שגם אתם תזכרו לזכרו...

ובהזדמנות זו אספר שאני בקשר קרוב מאוד עם הבן עדלי