עם שחרורי מצה"ל שויכתי לחטיבת ירושליים גדוד 68. גדוד 68 גוייס כשבועיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ואייש את מוצבי התעלה (למיטב זכרוני למעט מוצב המזח אשר אויש ע"י נחלאים).

אני לא גוייסתי עם הגדוד, כי כחודשיים לפני שהגדוד גויס, אני גוייסתי לשירות מילואים לעבור קורס נ"ט. מהסיבה שלי כאמור ומסיבות נוספות ואחרות לא גוייסו חיילי גדוד נוספים, ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, גוייסנו חיילי הגדוד אשר לא היו בתעלה והוקם גדוד 68 חדש בפיקודו של סא"ל אבן אשר לימים למיטב זכרוני היה דובר צה"ל.

הוצבנו בכביש היורד לים המלח באזור מעלה אדומים. גוייסנו ללא שקיבלנו כלי נשק אישיים. לאחר כ-10 ימים חולקו לנו רובי m16 מהרכבת האווירית שהתחילה להגיע מארה"ב.

באחד הערבים נתבקשנו להתאסף על אחת הגבעות, ולפני החיילים אשר ישבו על הגבעה התייצב אל"מ פרסבורגר, עידכן אותנו כי בקרוב המלך חוסיין עומד להצטרף למלחמה ועלינו יהיה לעצור את הטנקים אשר אמורים לפרוץ דרך כביש מעלה אדומים, וזאת כאשר אנחנו עדיין ללא כלי הנשק או כל דבר אחר היכול או צריך לעצור טנקים.

כאמור הושבנו על גבעה הצופה לירושלים וזה היה בשעות הערב. אל"מ פרסבורגר אומר לנו החיילים, תסתובבו לאחור, אתם רואים שם את האורות? שם בבתים נמצאים הילדים שלכם, הנשים שלכם, ההורים שלכם. לא מעניין אותי איך, לא מעניין אותי עם מה. מבחינתי עם אבנים או עם הגוף שלכם אתם עוצרים את הטנקים. החברים התחילו לבכות.