בעת המלחמה הייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב. יומיים-שלושה בשבוע בשעות הבוקר עבדתי במשרד ביטוח כפקידה המקבלת הודעות בלבד כי לא ידעתי ביטוח.

עם פרוץ הקרבות, הבוס שלי גויס. חברות הביטוח ביקשו שאגיע לקחת פוליסות אלמנטריות - רכב, דירה וכדומה - שהוזמנו טרם המלחמה ע"מ לשלוח למבוטחים.

מאחר ולא ידעתי ביטוח, לקחתי את הפוליסות הביתה ולמדתי את הכיסויים כדי לשלוח למבוטחים ולדעת לתת תשובות במידת הצורך. כך עקב מצוקת הימים, נשאבתי לעולם הביטוח בו עבדתי כחתמת עוד כעשור.

הבוס נעדר כשנה, תפקדתי לבד במשרד והשארתי אותו חי ופועל לטובת פרנסת משפחת הבוס. מידי שבוע עשיתי סיבוב רגלי בתל אביב לאסוף פוליסות מחברות הביטוח ושלחתי למבוטחים.

יום אחד הגיע בן משפחה שביקש את ביטוח הרכב שלו. ביקשתי תשלום על החשבון והוא אמר שישלם כרגיל לבוס כשיפגשו. אך הבוס מגויס? מי יודע מתי ישתחרר. דרשתי תשלום בטוענה שחייב להיכנס כסף למשרד גם כדי לפרנס את משפחת הבוס וילדיו. הוא כעס, עזב ולמחרת חזר ושילם. כך הרגלתי את המבוטחים לקבל פוליסה ולשלם במקום. כשהבוס חזר לאחר כשנה, מצא שחוקי ונוהלי המשרד השתנו לחלוטין ובבנק הכירו את החתימה שלי ולא את שלו...