ב-10.10.73, בעת לחימה במתחם "חמוטל" בגזרה המרכזית של התעלה, נפגע הטנק שלי מטיל נ.ט. חברי שהיה כאח לי, שהיה לנו שירות משותף בכל השירות הסדיר וגם צוותנו לאותו טנק במילואים, נפצע קשה, איבד דם רב ונכנס להלם. אני שצוותתי בכורח הנסיבות כנהג הטנק ולא נפגעתי, עליתי לצריח ובכוחות על-אנושיים שלפתי אותו מהצריח והורדתי אותו מהטנק.

הגעתי איתו לתחנת העזרה הגדודית, וגם שם נלחמתי על חייו, לאחר שהצוות הרפואי לא הצליח להכניס לו אינפוזיה בגלל אובדן דם וירידת לחץ ונאלץ לדלג עליו. אני לא ויתרתי ולבסוף איתרתי נואשות חובש שהצליח בעירוי ובכך ניצלו למעשה חייו של חברי, שבהמשך פונה במסוק לרפידים ומשם לניתוח חירום בבי"ח בילינסון.

הקשר האמיץ שהתהווה בינינו המשיך שם בחיינו הפרטיים. התחתנו עם שתי חברות טובות, עבדנו קרוב ל-35 שנים באותו מקום עבודה ונשארנו חברים בלב ובנפש מזה 53 שנים. חברי היקר שמואל רוטנברג לא מפסיק להודות לי מאז על הצלת חייו, ובכל הזדמנות נוהג לשתף בסיפור המיוחד שלנו.