כקצין צעיר ומדריך בקורס קצינים לוגיסטיים בבה"ד 6 שבצריפין יצאתי עם המדריכים והצוערים 3 ימים לפני יום כיפור לסיור לימודי על תפקידם של קציני התחזוקה וההספקה בחטיבות הטנקים במרחבי סיני.

ביום רביעי 3 ימים לפני יום הכיפורים, יצאנו באוטובוס לסיור לימודי בנושא תפקידם של קציני התחזוקה וההספקה בגדודים וחטיבות השריון המוצבים בסיני ובגבול מצרים.

ביום חמישי כיומיים לפני יום הכיפורים סיירנו וביקרנו בתעוזים אשר בקו השני ובמעוזים בקו הראשון אשר בתעלת סואץ.

חיילי המעוזים שהיו מתוחים מאוד ועבדו בשקט בשיפור מיגון המוצב כשהם לבושים בשכפ"ץ וכובעי פלדה רכוסים היטב היו מופתעים לראות אותנו מסתובבים כאילו אנו לא מודעים לגודל הסכנה השוררת בגזרה.

הם שאלו אותנו: "כיצד אישרו לכם כניסה למוצבים בקו הראשון צמודים למי התעלה כשהוכרזה כוננות ספיגה? (אכן חיילים רבים מהמעוזים בתוך יומיים נהרגו, נפצעו, או נלקחו בשבי המצרים)

ביום חמישי בערב כשחזרנו לבסיס בצריפין הודיעו לנו שאין יציאות הביתה ונערכים למלחמה.

ביום שישי קיבלתי משימה עקב היותי גם קצין האב"כ היחידתי להעביר הרצאות והדרכות למיגון מפני לוחמה כימית.

ביום כיפור בבוקר יצאתי למשימה לגיוס מוניות בתל אביב על מנת להסיע קציני גיוס מילואים של היחידות השונות (בתקופה זו לא היו אמצעים וטכנולוגיות כפי שיש כיום) למשימה קיבלתי ג'יפ, אוהל, שולחן וכיסא מתקפל.

רשימות של הנהגים וקציני הגיוס שהיתי צריך לצוות אותם יחדיו.
כבר בנסיעה דרך הערים רמת גן ובני ברק נתקלתי במבטם המופתע של המתפללים עטופים בטליתות שהתלחשו ביניהם על התנועה הלא שגרתית ביום הכיפורים.

התמקמתי בחניון גני התערוכה השומם בתל אביב והמתנתי לקראת הלא נודע (לא היו לי אמצעי קשר ומנותק ממקורות מידע) לפתע בשעה 2 בצהריים החלו צפירות ואזעקות עולות ויורדות. הבנתי שהמלחמה החלה.

"מה עושים? שאלתי את עצמי. אין מקלט אין אמצעי מיגון.

שקט מוזר עם מתח באוויר.

לפתע הגיעו 2 צוותי טלוויזיה ממדינות זרות והחלו לראיין אותי באנגלית על המלחמה שפרצה ואני לא דובר צה״ל, מנסה באנגלית רצוצה לדווח על גיוס מילואים.
לאחר 2 דקות הם עזבו.

בסופו של דבר לאחר כמה שעות החלו להגיע מוניות בודדות וקציני גיוס לגייס את הלוחמים.
כשהגיע קצין בכיר וקיבל ממני דוח מדאיג על חוסר גדול של מוניות (הסתבר אחר כך שנהגי מוניות רבים ניצלו את חוסר אמצעי התחבורה ועבדו לפרנסתם עד שנשלחו שוטרים יחד עם שוטרי משטרה צבאית לעצור כל מונית בתל אביב ולהביא אותה אלי למלא את משימתה.

עשיתי מספר שיחות נפש עם הנהגים ושוכנעתי אותם להרתם למשימה הלאומית וכך היה.

לאחר יומיים הסתיימה המשימה שלי. התקלחתי וחזרתי לבסיס השומם.

מיד התנדבתי וירדתי לסיני לפיקוד מרש״ל לסייע במאמץ הדרומי.

ועל ארועי סיני ניתן לקרוא בסיפור שלי בגזרה הדרומית