התגייסנו למילואים ביום השני למלחמה.

ליחידה 139 ברפידים ושם ישלחו אותנו לסוללות(טילי הוק נ"מ) בראס סודר או במעבר הג'ידי.לקראת ערב האוטובוס הסיע אותנו לנתב"ג לטרמינל הצבאי שם המתנו כל הלילה למטוס.

נרדמנו על ריצפת הטרמינל . בבוקר הגיע מטוס של ארקיע שהטיס אותנו לרפידים. מצב הרוח של החברה היה טוב כמו בכל מפגש של החברים הטובים מהיחידה. נחתנו ברפידים, יום יפה שקט שלווה אין זכר למלחמה חוץ מסוללות תותחי הנ"מ הרבות שהקיפו את המסלול. החברה התלוצצו שהגענו לסיום המלחמה. אף אחד מהיחידה לא חיכה לנו.

החלטנו ללכת לאורך המסלול לבסיס.לאחר כמה מאות מטרים וללא שום אזהרה המריאו לידנו שני מטוסי פנטום ומכאן הסתיימה הפסטורליה והחל הגיהינום.. הכל התפוצץ סביבנו, סוללות התותחים סביבנו החלו לירות בצורה מטורפת ומעלינו רביעית מטוסי סוחוי מצריים מפציצה את האזור. כולנו התפזרנו בבהלה גדולה , מחפשים מחסה שלא היה.

למען האמת הייתה שם שוחה אחת באורך של כמה מטרים ובעומק של כחצי מטר. עמדו בתוכה כעשרה אנשים אחד צמוד לשני שחצי גופם העליון חשוף לחלוטין.אני נשכבתי על האדמה ליד עץ וניסיתי להכניס את הראש לתוך הגומה של העץ.

לאחר שהדרמה הסתיימה התאוששנו מהבהלה והחלטנו להמשיך בהליכה לבסיס.כשהגענו לבסיס סגן מפקד היחידה אסף אותנו לתידרוך .

תוך כדי התידרוך נשמעו לפתע מספר התפוצצויות חזקות , הסתבר לנו כי המיצרים הטילו גם פצצות השהיה. וכולנו רצנו למקלטים שהיו שם.מישהו צעק שיש גז ,אנשים שמו על הפנים מגבות ועוד כל מיני דברים.הסתבר שהיה שם הרבה אבק מדברי שנראה כמו ענן גז.

כשנרגעו העניינים החליטו לחייל אותנו. נשלחנו לאפסנאות לא היו להם בגדי דגמ"ח (נאלצתי להסתובב מספר ימים עם ג'ינס וסוודר). לאחר האפסנאות הלכנו לנשקיה שם נתנו לנו רובים צ'כים ממלחמת העולם השניה. מאחור הנשק היו מדפים עם תת מקלעי עוזי, שאלתי את הנשק מדוע לא מקבלים עוזי אנחנו יורדים לחזית. הנשק ענה לי כי העוזים נשמרים למצב חירום.