בתקופת המלחמה הייתי נערה צעירה, זוכרת היטב את האזעקה ששמענו פתאום, הפחד, הבלבול, המכוניות ביום כיפור, ואנשים יוצאים מבתי הכנסת.

במהלך המלחמה סרגנו כובעי צמר לחיילים בחזית ושלחנו ביחד עם חבילות ממתקים ומכתבים. כמובן שלא ציפיתי לכל תגובה, כל כך התרגשתי שקבלתי תשובה מהחייל ועד היום שמורות הגלויות אצלי.

התכתבתי שוב עם החייל ועם חבר נוסף מאותו פלוגה שגם אליו הגיעה חבילה ממני.

ההתכתבות פסקה לאחר המלחמה. מעלה צילום של הגלויות הנוסטלגיות שברשותי, שמספרות את הלך הרוח של החיילים שלחמו.
אולי מישהו יזהה את עצמו או זוכר/מכיר את החיילים. (סגן פנחס ניסים וסגן בייר יצחק שרתו בחזית הצפון)