גויסתי ביום הראשון שבו המלחמה פרצה.
זה היה ביום הכיפורים בשעה עשר בבוקר.

נחתי בבית אימי שהיה בסמוך לבית הכנסת, אליו התכוונתי ללכת לתפילה יחד עם שאר בני המשפחה. לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה. בפתח עמד אדם, שלא ראיתי מימי ושאל האם שמי הוא טינו זוארץ לתשובתי כן הוא הוסיף ואמר ״המלחמה התחילה ואתה מגויס למילואים. אסוף לך כמה בגדים, כלי גילוח, מגבות וכלי רחצה והצטרף אלי לאוטובוס שממתין ברחוב, עלינו לאסוף עוד מגויסים והכל צריך להתבצע מהר מאוד מאוד״.

לא שאלתי שאלות נוספות מפני שידעתי שהתחילה פלישה של צבאות סוריה ומצריים לתוך שטחים בה מחזיקה ישראל.

אספתי מספר חפצים ובלי שהות מיותרת ירדנו לכיוון האוטובוס שהמתין ובו היו כבר מספר נשים וגברים, כולם בארשת פנים דואגת וחמורה.
וכך נסענו מכתובת לכתובת, לפי רשימה שהייתה על דף, ברחבי העיר אוספים עוד ועוד מגויסות ומגויסים.

האוטובוס התמלא ונסע לנקודת איסוף בעין גב על שפת הכינרת למרגלות הרי הגולן שם הצטרפתי לפלוגת המפקדה של אוגדה 143 שהייתה בפיקודו של אלוף מוסא פלד.

בכל אותה העת כוחות משורינים סוריים שעטו ברמת הגולן והדי הפיצוצים של הפגזים, גם של כוחותינו, שלא היו רבים, נשמעו היטב. הכוחות הסוריים נעזרו גם בארטילריה כבדה שנחתה כמעט על כל הרמה.

נתקבלה הפקודה והתחלנו לעלות לרמת הגולן, את עלייתנו ליוו טילים מונחים על ידי חוטי מתכת שהסורים שיגרו לעבר השיירה גם פגזי טנקים ומרגמות מספר כלים שלנו נפגעו, דבר שהאט את התקדמותנו.

למזלינו הכוחות הישראליים שהיו ברמת הגולן בפיקודם של יאנוש בן גל ואביגדור קהלני ונלחמו בכוחות הסוריים, בצורה אירוטית ובתעוזה אדירה, הצליחו לבלום מעט את התקדמות הסורים וכך ניצלו המושבים והקיבוצים שהיו פזורים ברמה מאז כיבושה במלחמת ששת הימים.

לאחר מאמצים כבירים תחת גשם שוטף שגם ניחת עלינו הצלחנו לעלות לרמה ושם התקבצנו בסמוך לקיבוץ בנטל וסביבתו. התנאים ברמת הגולן היו קשים מנשוא.

הגשמים יצרו שלוליות ענקיות ואדמה בוצית שהקשתה מאוד על תנועתנו אם ברגל או ברכבים. רבים מהחיילים והרכבים שקעו בבוץ ולחילוץ הרכבים נעזרנו בטנקים ו זחלמי״ם.

במקביל לגיוס המילואים חיילים סדירים החלו להביא לנו ציוד מהמחנות בהם הם שירתו וזה איפשר לנו להתחיל להתמקם ולהקים את המחנה.

הקמנו אוהלים והתקבלו קרונות ששימש כמפקדות, מחסני ציוד וגם קרונות קשר ומעבדה שבה תוקנו מכשירי הקשר שיצאו מכלל שימוש במהלך הקרבות של חיילי הרגלים , צוותי הטנקים ורכבי הפיקוד, וכאלה היו לרוב. כחיילים קיבלנו אוהלי סיירים שבהם ישנו שני חיילים.

סביב כל אוהל חפרנו תעלות כדי שמי הגשמים יתנקזו אליהן ולא יחדרו אל האוהל ויציפו אותו.

הפעילות שלנו ברמת הגולן הייתה בעיקרה בהרים שמסביב, כמו, תל פארס, יוסיפון בנטל ועוד.