לאחר פעילות אינטינסיבית ברמת הגולן נתקבלה פקודה להתקפל ולהתארגן לקראת נסיעה.

חלק מהאוגדה ואני בתוכם ניקראנו לסייע ללוחמים ולחטיבות של האוגדה שהייתה תחת פיקודו של אלוף אריאל שרון שהתקשו מאוד במלחמה מול הכוחות המצריים בסיני.

הנסיעה לכיוון סיני הייתה מפרכת על גבי משאיות, קומנדקרים,זחלמי״ם וגם טנקים שנסעו על הכביש מחוסר משאיות להובלת טנקים.

חלק מהטנקים שנסעו על הכבישים פרסו שרשרת וצוותי החילוץ של חיל החימוש עבדו ללא לאות לטפל בהם. חנינו בשיבטה ולאחר הצטרפותנוו לאוגדה של אריאל שרון התחלנו בהתקדמות לעבר תעלת סואץ.

גם כאן תנאי מזג האויר היו לא קלים סופות חול וחום מדברי במשך היום וצינה מקפיאה עצמות במשך הלילה.

היינו ישנים עם שמיכות צמר בלויות מקובצים ומקופלים כמו עובר ברחם אימו ומחכים שהבוקר יפציע והשמח תזרח ותחמם את המדבר הקפוא.

התקדמותנו לוותה בקרבות שין בשין חזיתיים חלקם מאוד קשים שגרמו לכוחותינו לאבידות.

כטכנאי קשר וקשר רצתי תחת אש תופת בין הטנקים שהיו בהם תקלות במכשירי הקשר ובזמן שהטנקים יורים ומשיבים אש ניסיתי, ולרוב הצלחתי, להתגבר על התקלות ולהחזיר את המכשירים למצב שמיש.

השהות בתוך הטנקים עם כל אנשי הצוות הייתה נוראה ובחום בלתי נסבל.
בכל כמה דקות הטנק היה מזדעזע מיריית פגז ועוד פגז כשחלק מהירי היה תוך תנועה.

מפעם לפעם נשמעו גם קולות של פיצוץ פגזים שהשריון המצרי ירה לעברנו וחלקם אף התפוצצו בקרבתנו.

חששנו הגדול היה מחוליות קומנדו של הצבא המצרי שנשאו טילי נ״ט. אבל צוות הטנק גילה נחישות תעוזה ומורל גבוה התנהגות שנסכה בי הרבה ביטחון וריכוז לטפל במכשור שיצא מכלל שימוש.
וכך מלבד מקרים של התקלות מסיבית, לאט לאט נחלשה ההתנגדות של כוחות מצריים משורינים ומלבד מספר גיחות של מטוסי קרב מסוג מיג וסוחוי מצריים על השיירה שלנו, לא חווינו קרבות קשים או כל הפרעות שיכלו לעכב את התקדמותנו.

המטוסים המצריים הופלו זה אחר זה על ידי חיל האוויר הישראלי שהפעיל בצורה ניתנת להערכה את מטוסי הפנטום והסקייהוק שאך קיבלנו מארצות הברית.

בהגיענו לגדה המערבית של תעלת סואץ, ראש החץ של האוגדה בפיקודו של אריאל שרון חצה את התעלה והקיף את הארמיה המצרית, שחנתה על הגדה המזרחית של התעלה עם 30,000 חייליה והכניסה למצור, ללא כל אפשרות ליצור קשר עם הכוחות המצריים האחרים וחייהם היו תלויים בנו, הם נשארו ללא אספקה של חימוש מזון ומיים ועמדו לפני כניעה.

פלוגת המפקדה, שלה השתייכתי, מוקמה בסמוך לקראוון של האלוף אריאל שרון במרחק לא רב משדה התעופה שממנו המריאו ונחתו מטוסי חיל האוויר הישראלי.

כך שאת רוב היציאות לחופשה הביתה למרכז הארץ עשיתי בכל פעם במטוס שונה שהיה זמין באותו זמן. הוטסתי בפייפרים, ססנות, דקוטות, קורנסים, הליקופטרים ועוד.