זהו סיפורם של 19 לוחמים, שנקלעו למארב מצרי גדול על ציר התעלה ב-7 באוקטובר.

17 לוחמים נהרגו, הלוחם ה-18 נפצע, נלכד וחווה שבי נוראי במצרים.

אני היחיד ששרד ולאחר שכל הלוחמים נפגעו ונהרגו, הצלחתי לחמוק מהמארב ובסיומו של מסע הישרדות של 45-50 ק"מ בדיונות, הצלחתי לחבור לכוחותינו.

הפלוגה שלנו סיימה 3 חודשי פעילות מבצעית לאורך התעלה: סיורים, מארבים ותצפיות. ואז פרצה המלחמה..... כשעתיים מתחילתה, נשלחנו, 4 לוחמים עם נגמ"ש, לחלץ 2 צוותי טנק שנפגעו.

בהמשך הערב והלילה, נשלחנו למשימות סיור וסיוע שונות. בסביבות 3 בלילה, נשלחנו, הנגמ"ש עם 5 טנקים, לסרוק קטע מציר התעלה - "לקסיקון" ולאתר מחלקת חי"ר מצרית.

במהלך הסריקה הסתבר שמדובר במאות מצרים. נקלענו למארב גדול, הנגמ"ש ספג פגיעה מ-RPG ושני לוחמים (כולל אני), נפצעו. בסריקה החוזרת הנגמ"ש ספג 2 פגיעות נוספות והושבת, יחד 3 טנקים. בשלב הזה, הכוח שלנו מנה 19 לוחמים.

כמה מהם נהרגו בתוך הטנקים ומי ששרד, נחלץ מהכלים הפגועים ולחם קרקעית. בתוך זמן קצר, בזה אחר זה, נפגעו ונהרגו 17 לוחמים. גם הלוחם ה-18 נפצע קשה, נלכד ונפל בשבי המצרים. האחרונים ששרדו והמשיכו להילחם על חייהם, היו יורם לצטר, אלי לוי, ואני.

התחמושת והרימונים הלכו ואזלו.

אלי לוי יצא לזרוק רימון ונהרג ואחריו גם יורם לצטר - מפקד הכוח - נפגע, המשיך להילחם, נורה מטווח של 4-5 מטרים ונהרג. נשארתי האחרון שעדיין תפקד, למרות עשרות הרסיסים בגופי.

המצרים סגרו עלינו, זרקתי אחד משני הרימונים שנותרו, ועם ההתפוצצות, הצלחתי לחמוק מ"גיא ההריגה".

ניסיתי לנוע מזרחה, לעבר כוחותינו, אבל השטח היה רווי בחוליות מצריות. השמש העולה חשפה אותי, והמצרים רדפו אחרי, פעם אחר פעם, במטרה ללכוד אותי לעיתים גם ירו לעברי. הבנתי שאתקשה לחמוק ביום. לכן חפרתי בור מתחת לשיח וקברתי עצמי.

תכננתי להמשיך במסע לאחר רדת החשיכה, אך טנקים מצריים שנעו לעבר המסתור שלי, אילצו אותי לצאת לדרך באור יום. שוב גילו אותי, שוב מרדף מלווה בירי אבל, למזלי הרב, שוב חמקתי מהרודפים.

הצמא הטריף אותי והתקשיתי לשאוף אוויר. נעזרתי בשתן שלי כדי להפריד את לשוני מחיכי ולהרטיב את שפתי החרוכות והצורבות. בדרך נכנסתי לתעוז הנטוש "טלוויזיה", התנפלתי על מיכל המים ושתיתי עד שקיבלתי בחילה.

המשכתי במסע המפרך דרך הדיונות וכעבור שעות רבות ומאתגרות, זה קרה: נפלתי בשבי בידי..... חיילי צה"ל.

דקות לפני כן הם לכדו איש קומנדו מצרי ובגלל מדי הצבא "הלבנים" שלי, מכתמי הזיעה הגדולים, מהאבק והחול הבהיר, היו בטוחים שגם אני איש קומנדו מצרי...... מאוחר בערב הגעתי למפקדת חטיבה 14 ועדכנתי את הקצינים הרבים בתמונת המצב מאזור התעלה והמסלול שלאורכו צעדתי.

חלף זמן רב עד שעיכלתי את נפילתם של 17 הלוחמים ואת שחוויתי. זכרם ברוך לעד.