הזיכרון הכי חזק שלי הוא רגע הנפילה בשבי.

ברגע שהקומנדו הסורי כבש אותנו. אחרי לילה של ישיבה במחילות , עלינו לגג המוצב ואז הקומנדו הסורי התחילו באש תופת לירות עלינו.

הם עלו לגג המוצב עם נשקים מולנו והורידו אותנו למטה והתחילו לירות לנו לכיוון הרגליים. שמחו את הניצחון שלהם.

היתה לי תמונה של חברה שלי בכיס המכנס - לימים אישתי - הם לקחו אותה ממני .

ירדנו רגלי לחאדר ( כפר דרוזי) משם העמיסו אותנו על משאיות לדמשק. הורידו לנו את השרוכים מהנעליים ושמו לנו שקים על הראש שלא נראה את הדרך.

לפני שעלינו על המשאית הרביצו לנו עם אלות. הגענו לדמשק, ריכזו אותנו בתוך בית ספר.

ישבנו מסביב לחדר עם ידיים קשורות ושקים על הראש . היינו שם 10 ימים של עינויים והשפלות.

משם לכלא אל מאזה ושם עד השיחרור.