ערב ראש השנה עוצר יציאות בבסיס.
במהלך החג יוצאים הביתה בסבבים של 8 שעות להביא ציוד.מדברים על מלחמה שעלולה להתרחש.
התקופה שבין ראש השנה לכיפור היתה מתוחה ומלווה בשמועות.

יום כיפור מעירים אותנו ב 6 בבוקר, מודיעים על מלחמה שתפרוץ בקרוב ופוקדים ללכת לחדר האוכל לאכול. מעט לפני השעה שתים אזעקה, המלחמה החלה.

כעבור זמן קצר מתחילות להגיע הודעות אודות נפילתם/נפילתם בשבי של טייסים וצוותי אוויר.

חלק מהמטוסים חוזרים לבסיס פגועים.

בלילות הראשונים טילי פרוג נופלים בשטח הבסיס תחושה של הלם ופחד. ביום השלישי למלחמה מתקבלת הודעה על כך שמפקד הבסיס זוריק לב ז"ל נפל בתעלה.

מספר ימים לאחר מכן מטוס שחזר לבסיס מהקרב פגוע, התרסק בשטח הבסיס וגרם למותם של מספר חיילים בבסיס. תחושה של עצב וכאב גדול ליוותה אותנו.

עבודת צוותי התמיכה הטכנית והקרקע לא ידעה גבולות וכולם עשו הכל על מנת להשמיש את המטוסים בצורה המהירה הבטוחה והיעילה ביותר.

מלחמה זה דבר נורא שמשאיר פצעים לשנים רבות.

כיום גם כשחלפו 50 שנה מהמלחמה יש בניינו קשר מיוחד, החברות הרעות והקשר נשמר ואנו ממשיכים להפגש לזכור ולא לשכוח.