זיכרונות מלחמת יום כיפור

ביום שבת שיום הכיפורים התאחד עמו בשנת תשל"ד הופתענו בשעה שתיים בצהריים בהישמע אזעקת אמת. בתחילה חשבנו כי מדובר בתקלה אולם כדי לוודא זאת פתחנו את הרדיו. ואז שמענו את ראש הממשלה גולדה מאיר מודיעה כי צבאות סוריה ומצרים פתחו בתקפה על מדינת ישראל. עצם ההתקפה על המדינה לא הפתיעה. תמיד חיינו בהרגשה שמתי שהוא זה יגיע אבל העיתוי ביום הכיפורים הוא שגרם לזעזוע. בכל מקרה לאחר כשעתיים הלכנו לבית הכנסת לתפילת נעילה ושבירת הצום. עם חזרתנו הביתה בסביבות השעה 19.00 כבר היה צו 8 על הדלת עבורי המורה לי להתייצב בהקדם האפשרי בבית השריון ברמת גן.

לאחר ארוחה קלה לקחתי את חפצי ונסעת בטרמפים למקום חפצי. עם הגיעי לרמת גן ראיתי אנשי מילואים רבים שהגיעו למקום. אי הסדר במקום היה בולט ולאחר בירור קצר נרשמנו. עדיין לא ידעו מה לעשות איתנו אז חילקו אותנו לקבוצות ונשלחנו לבסיס צאלים אשר בנגב על מנת להצטרף בהמשך לכוחות לוחמים. ביום למחרת העמסנו תחמושת טנקים על משאיות צבאיות אשר נסעו למוקדי הלחימה.

לאחר יום נוסף ואחרי שהתחמושת במחסנים נגמרה העביר אותנו לבית ספר לשריון בגוליס. כאן היינו צריכים להצטוות ולעלות בהסעות למקומות הלחימה בסיני וברמת הגולן. אמרו לחיילים להתחלק לשתי קבוצות. אחת תרד לסיני ואילו הקבוצה השנייה תעלה לרמת הגולן. כמובן שאני נעמדתי בחבורה שהייתה מיועדת לעלות לרמת הגולן. וכל זאת למה? בעת היותי חייל מן השורה בסדיר שירתי בחטיבה 188 כתותחן טנק במשך מעל שנתיים. ולכן הרגשתי שאני מכיר את רמת הגולן כמו את כף ידי ובכל מקום שאהיה שם אדע להסתדר לעומת מרחבי סיני שם הייתי רק ברפידים ובאופירה, היא שארם אל שייך.

לאחר שחולקנו עלינו על אוטובוסים שלקחו אותנו מבית ספר לשריון לרבת הגולן. היה זה מסע ארוך שכלל עצירות התרעננות בדרך בעפולה ובראש פינה. המטרה שלנו הייתה להגיע לבית המכס העליון. לשם יגיעו טנקים שחומו בג'וליס. עוד לפני שהגענו הרגשנו את אירועי המלחמה כאשר נשמעו נחיתות של פצצות מרגמה באזורנו כשהיינו ממש לפני הפניה לכביש הפונה למחנה ירדן הוא בית המכס העליון. מיד ירדנו מהאוטובוסים ונשכבנו בתעלה הצמודה לכביש עד שהשתרר שקט. עלינו על הרכבים ונסענו למחנה. עם הגיענו ולאחר מנוחה קצרה התאספנו על מנת להתארגן לצוותים. בינתיים גם הגיעו הטנקים שנשלחו עבורנו. מבחינת כמות האנשים היינו קצת יותר מגדוד טנקים.

אחרי מספר שעות הגיע למקום יוסי בן חנן שרצה להקים כוח לוחם ומיד לעלות לקרב. המגד {אינני זוכר את שמו} אסר עלינו להצטרף אליו ואיים שמי שיעבור יוכרז כנעדר. החיילים אשר לא היו מצוותים בגדוד הועברו אליו. אנחנו נהיינו גדוד מטכלי ששייך לפיקוד צפון ולא לחטיבות הלוחמות.