קו המוצבים ברמת הגולן ערב מלחמת יום כיפור. חטיבת גולני גדוד 13 פרוסים בקו המוצבים ברמת הגולן. אני עם צוות מרגמה נמצא במוצב 110 דרומית לקונטרה. ביום כיפור הייתי בעמדת התצפית של המוצב כאשר בשעה בוקר פתאות ראיתי את כל הכוחות הסוריים פרוסים מתחתינו שיירות אין סופיות של טנקים ומשורינים. בשעה שתיים בדיוק חלפו מעלינו בטיסה נמוכה מטוסי קרב סוריים. המלחמה החלה. אנחנו במוצב כבר היינו בעמדות מחכים לכל תרחיש.

הכוחות הסוריים כבר נכנסו לשיטחנו ואנחנו נשארנו אי מבודד מוקף בכוחות אויב. עם רדת החשכה התארגנו להמשך הגנה על המוצב. אני עם צוות המרגמה שמרנו לסרוגין בעמדת השער בסמוך לעמדת המרגמה. סמוך לשעה עשר בלילה לילה חשוך במיוחד ללא ירח בחנתי בכוח סורי עולה בכביש הגישה למוצב עשרה מטר מימני. הודעתי מיד בכריזה ומיד פתחתי באש עם המקלע שהיה בעמדה. מיד נענתי בצרור של נותבים ירוקים מהחילים הסורים. יצאתי מהעמדה הבולטת לשוחה השמאלית והתחלתי לזרוק רימונים לעבר הסורים.

כעבור דקה הצטרפו אלי שאר החיילים עד שהירי פסק. גם מצד מזרח ירו על המוצב באותה העת. מסתבר שהיה נסיון סורי לכבוש את המוצב משני כיוונים בו זמנית שלא צלח. כל הלילה לא ישנו מידי פעם הרמנו פגזי תאורה מחשש שכח סורי ינסה שוב לחדור למוצב. עם אור ראשון ראינו את כל הכח הסורי ירוי, מחלקה שלימה, בפתח המוצב. ענין של שניות והמוצב היה ניכבש. למחרת היה שקט. ראינו את הכוחות הסורים ממשיכים בכניסה לתוך שיטחינו. מטוסי חיל האויר תקפו. ראינו מטוס שלנו נפגע וטייסו נוטש.

יום נוסף עבר. היה בלבול ובוקר מטוס קרב שלנו הפיל פצצה על המוצב שפערה מכתש בכניסה, (אליה העברנו את הגופות של חיילי הקומנדו הסורי). בערב שמענו טנקים מתקרבים למוצב וירו פגז לכיוון הבונקר. חיילים סורים הקיפו את המוצב ואנחנו הרחקנו אותם ביריות. אני לא זוכר כמה ימים היינו מבודדים מכוחותינו, אולם כוחות מהגדוד היו מעבירים אלינו אספקה ותחמושת בלילות. כעבור כמה ימים חברו אלינו כוחות מילואים עם זחלמים מיושנים והחליפו אותנו. (אחד מהחילים היה חבר המושב שלי). לאחר מנוחה קצרה, עלינו לתל שמס במובלעת הסורית עד מועד הפסקת האש. בתל שמס היינו חשופים להפגזות והיו לנו נפגעים והרוגים. גדוד 13 היה פרוס בקו המוצבים ברמת הגולן ממוצב החרמון ועד מוצב 110 בו הייתי. חברים יקרים, אחים, נהרגו במלחמה והכאב לא מרפא. יהי זיכרם ברוך.