N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

יעקב כהן

חיל האוויר
ללא קרב ספציפי

"ראיתי שחסרה לי רגל וביקשתי מאחד החיילים שירה בי. לא רציתי לחיות בצורה כזאת. לא רציתי לחזור בצורה כזאת הביתה לאימי ואחיי"

ביום כיפור ב6/10/73 אחי רמי גוייס ב-10:00. שתי אחיותיי שהיו בסדיר, מינדה ובת-שבע כהן נקראו לבסיס באותו ערב גם הן. הבנתי שפנינו לקראת מלחמה ב-10:15 כבר באותו בוקר. הייתי מוכן עם כל הציוד לקריאת גיוס. לאחר הצום, כששתיתי את הקפה הראשון בשעה 18:00 הטלפון צלצל בבית ונקראתי לגיוס מילואים.

גייסתי עוד 6 חברים וביחד נסענו ליפו. משם נסענו לאל-עריש. שם, לקחנו את שלושת הזחל"מים השמישים שהיו מתוך ה9 וירדנו לכיוון התעלה בגיזרה הצפונית. היה בלאגן שלם. לא אשכח את הגשם הכבד שירד עלינו כל אותו הלילה. לא הרגשנו כלום מרוב התרגשות להגיע ללחימה ולהגנת המדינה. אבטחנו את שיירות האספקה והתחמושת, על בתי החולים בשטח וחיפשנו לוחמי קומנדו מיצריים שהסתובבו באזור. אני פיקדתי על צוות הזחל. ישבתי על המדף הקידמי של הנהג ב14/10/73 יום ראשון ב6:00.

לפתע, הגיחו מעלינו מטוסי מיראג'. אני חשבתי שאלו מטוסי כוחותינו היות ולמצרים לא היו מטוסים מסוג זה. מסתבר, שאלו היו מטוסים לובים שניתנו יום לפני כן למצרים ע"מ לעשות לנו פעולת הטעיה. ואכן הופתענו. המטוסים טסו במהירות נמוכה ובגובה נמוך והחלו לזרוק עלינו פצצות עם מצנחים. צעקתי לצוות לשכב על הארץ ואני נשכבתי על המדף של הנהג.

הפצצות נפלו במרחק 5-6 מטרים ממני. הרסיסים של הפצצות קטעו את רגלי הימנית ורסיסים רבים חדרו לי לבטן. עברתי עד היום 14 ניתוחים בבטן. אושפזתי 8 חודשים בביה"ח תל השומר כולל שיקום ארוך שבסופו התחלתי את חיי החדשים על רגל אחת. אני זוכר את הרגע שפגעו בי הרסיסים. הרגשתי חום עצום בכל גופי. ראיתי שחסרה לי רגל וביקשתי מאחד החיילים שירה בי. לא רציתי לחיות בצורה כזאת. לא רציתי לחזור בצורה כזאת הביתה לאימי ואחיי. החייל אמר לי "שיהיה בסדר". פינו אותי לבית חולים שדה בבלוזה ומשם במסוק לרפידים אשר בסיני ומשם חולקנו לבתי חולים והגעתי לתל השומר.

מאז.... הכרתי את אישתי היקרה- אישה שאין שניה לה! והקמתי משפחה לתפארת: יש לי כיום 3 ילדים ו4 נכדים שהם כל חיי. שיקמתי את חיי על רגל אחת ועבדתי כנגד מונית 47 שנים. לפני כ20 שנים הסעתי את השגריר המצרי מוחמד בסיוני וביקשתי ממנו בנסיעה שאם הוא יכול לאתר את הטייס המצרי שפגע בי... אני אשמח לארח אותו בבתי ולהראות לו שלמרות כל מה שקרה.... אנחנו כולנו אחים.