כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי בסיבוב הופעות בספרד. בשביעי לאוקטובר 1973 ראיתי בעיתון כותרת שאתמול פרצה מלחמה בישראל. חשתי שאני חייבת להגיע לישראל. חבריי הספרדים לא הבינו את רצוני לנסוע. לעומתם, כשהגעתי לישראל –אף אחד לא שאל "למה באת?" הגעתי ארצה באוקטובר 1973 והופעתי בהתנדבות כרקדנית פלמנקו מול חיילי צה"ל. באמצעות קשריו של המפיק שמואל צמח ז"ל עם קצין מחלקת הווי ובידור של צה"ל, רב סרן יעקב פרץ, השתלבתי בצוותי האמנים שהופיעו בכל החזיתות ובבתי החולים, בתלבושת פלמנקו מלאה, במשך כחצי שנה.

אחד מזיכרונותיי היפים של התקופה הוא הקשר המיוחד שפיתחתי עם המארחת שלי מטעם צה"ל, השחקנית הדגולה גילה אלמגור. נשלחתי להופיע בבית החולים תל השומר למול הפצועים. כשנאמר לי שלא תהיה אפשרות להופיע בגלל העובדה שאין באפשרותם להתרומם ולהסתכל, הייתה לי הברקה: "אין בעיה, תארגנו לי שני שולחנות וארקוד עליהם כך שכל הפצועים יוכלו לראות – רק תחזיקו את השולחנות חזק שלא יזוזו." גילה אלמגור ביחד עם הנהג שלנו, עדי צרדלינג, החזיקו את רגלי השולחנות, וכך עברתי מחדר לחדר ובין בבתי החולים רמב״ם, סורוקה, זיו ותל השומר.

יצאתי גם לשטח והופעתי מול הלוחמים מהגבול הצפוני ברמת הגולן ועד לחזית הדרומית בסיני. לעיתים גם בזמן הפגזות, בבונקרים ובמחנות כמו רפידים ובלוזה. הייתה לי חתיכת דיקט של כמטר רבוע, אותו שמו בכל מקום שהתאפשר, על במות מאולתרות של קופסאות תחמושת - וכך רקדתי על הדיקט שלי. עשיתי לי חברים רבים בין האמנים שהופענו יחד – דליה לביא ז"ל, גדי יגיל, יעקב בודו, אבי ששון, מירי אלוני, שלמה בר ועוד.

באחת ההופעות בחושניה שברמת הגולן פגשתי את בן דודי, סרן רפי קלאס ז"ל, שהיה שריונר. כשהגעתי לשם ראיתי רק בניין אחד שנשאר עומד עם קירות מלאים חורים. זו הייתה עבורי פגישה מרגשת ביותר. רפי הכניס אותי לתוך הטנק שלו והסביר לי עליו. ראיתי כמה חורים מוזרים ושאלתי "מה זה"? והוא השיב "זה כלום, זה מהטילים" (טילי הכתף). זאת הייתה הפגישה האחרונה שלי עם בן דודי היקר. זמן לא רב לאחר מכן הוא נהרג כשהג'יפ שלו עלה על מוקש. אני מקדישה לו את הזיכרון הזה עם הרבה אהבה.

כשהסתיימה המלחמה והחיילים שבו לבתיהם, החלטתי להגשים חלום: עליתי ארצה ב-1975 ופתחתי את להקת הפלמנקו שלי ולצידה ביה״ס, הראשונים בישראל. הקמתי דורות של רקדנים ישראליים-ספרדיים, וכן קבלתי פרסים חשובים, בהם פרס רוזנבלום על מפעל חיים 2004, פרס אריק איינשטיין 2015, ואת עיטור הכבוד COMMANDER OF THE ORDER OF CIVIL MERIT ממלך ספרד על תרומתי לעם הספרדי ותרבות ספרד בישראל. היום אני ממשיכה ללמד בסטודיו שלי בתל אביב ביחד עם בתי חן שממשיכה בדרכי. סילביה (מגן) דוראן