"הוא ביקש שאניח לו ואני הבטחתי לו שאני מוציא אותו"

רבות דובר וסופר על הקרב האכזרי בחווה הסינית. אבל אין הרבה עדויות מפורטות, מרגשות וכואבות כמו זו שמספק לנו השבוע בני כהן, סמל בגדוד 890, במסגרת פינתנו.

אנחנו יורדים מהמסוק ונעים לתוך לילה שטוף ירח, בחולות העד של המדבר הצחיח. ממרחק לא רב נשמעים קולות הנפץ של פגזים, פצצות תאורה וירי נ.מ שמכסה את השמיים כמו זיקוקים. ואנחנו, גדוד 890, מתקדמים עם כל ציוד הלחימה על גבנו. בתוך החול הטובעני הערוצים והתלמים שיצרו שרשראות הטנקים והנגמשים שלחמו בימים שלפני ה 16/10.

נזכרתי בברכת הכוהנים שאבי ברך אותי, כמה דקות לפני שעזבתי את בית הכנסת בדרכי לגדוד. התפילה ביום הכיפורים והדרת הקודש שהרגשתי בבית הכנסת, נסכה בי ביטחון שאני לא יכול להסביר ושליוותה אותי מאות ק"מ רחוק מהבית, בתוך הקרב בחווה הסינית, שלי לא יקרה כלום, שיש מי ששומר עלי. אנחנו נעים משני צדי הציר, נתקלים ומשמידים - ובבוקר חוברים לכוחות של אריק שרון. שם עלינו על מסוקים וכעבור כמה דקות נחתנו בלב המדבר שלפי מפת הקוד נקרא עכביש 55. התחלנו בתנועה, ופתאום נפתחת עלינו אש לא מכוונת. נותבים חולפים מעל ראשנו ואז מישהו קלט שאלה כוחותינו בגלל הצבע האדום של הנותבים, בעוד שאלו של המצרים ירוקים. תוך כדי צעקות מחרישות אוזניים של כל הפלוגה ושל המג"ד איציק מרדכי, האש חדלה.

התקרבנו וראינו את גשר הדוברות שהיה אמור לשמש למעבר הטנקים למערב התעלה ומסביבו חיילים ששמרו עליו ולא ידעו שאנחנו מגיעים. המשכנו להתקדם עוד כשעה בלי היתקלות. בשלב מסוים, נפתחת עלינו אש בטפטוף שמתגבר. אנחנו מזהים את מקור הירי ומשיבים אש. יקי המ"פ נותן פקודה להסתער באיגוף ימני. אנחנו קמים מסתערים ואז הנורא מכל: יש הרוגים ג'קי חכים, אליהו נעים, יוסי נאור ז"ל. אני שומע חייל זועק "נפצעתי". אני זוחל אליו, מוריד לו את הקסדה וצועק לחובש, שמופיע ומעדכן שכדור חדר לו את הקסדה ושרט לו את הקרקפת.

הבחור, פיני ברוויני, קיבל חבישה והמשיך להילחם. המשכתי לזחול ולייצר אש לכיוון המצרים שאת העמדות שלהם זיהיתי במרחק של כ-70 -50. מצד ימין שלי אני שומע שיקי המ"פ נהרג. הייתי בהלם. ושנייה אחרי זה אני מבין שגם שאול וגרדין מ"מ וסמ"ח 3 נהרגו תוך כדי הסתערות. אני נזכר בפרצופים תוך כדי שאנחנו מרתקים נפצעים לידי כמה חילים ואני נותן פקודה לחלץ לאחור ונשאר לבד לפנות בוקר התחמושת אזלה לי ואני זוחל לאחור וניתקל באיציק נחום שנפצע מטר ממני ממרגמה הוא ביקש שאניח לו ואני הבטחתי לו שאני מוציא אותו. אני גורר אותו כ-80 מטר תחת אש תופת ומחליט לקום ולסחוב אותו מהרגליים פתאום חטפתי כדור בגב. עפתי כשני מ', למרות זאת אני ממשיך לזחול אליו ולחכות לפינוי שהגיע אחרי כשעתיים.