יום כיפור 73, הלכתי כמסורת עם אבא שלי לטייל מאחוזה למרכז הכרמל בחיפה.
בדרך היתה אזעקה.

חזרנו הביתה ואבי- חיים שנהב עלה על מדי המילואים ויצא לצבא.

אני זוכר את אמא שלי מתקשרת לחפש אותו ולשאול בשלומו בדרכים לא דרכים, אבל שמענו שהוא בסדר. לא נפגע.

כשחזר הביתה סיפר שחבר שלו נהרג לידו כשחטף כדור בראש.

אבא שלי היה ניצול שואה והפנים תמיד. לא דיבר כמעט.

אני זוכר, כילד, שהוא הביא איתו 'טעמי' מהשקם ונתן לי לעזור לו לנקות את העוזי. מאז אני 'מת' על הריח של השמן והפלנלית.

אמא שלי עבדה אז בקופת חולים. כיוון שלא היה בית ספר, הייתי הולך איתה לעבודה ומכין כל היום פדים גזה בשביל החזית.

לאשה אחת שעבדה עם אמא שלי לא היה מזל- בעלה הוגדר נעדר ולא נמצא מעולם.