יום הכיפורים, שבת שעה 14:00 הצופרים קרעו את הדממה
הדלקתי את הרדיו ושמעתי את סיסיאת הגיוס.

לקחתי מדים ותרמיל אמרתי לאשתי זה יגמר מהר.

לאור ניסיוני ממלחמת ששת הימים אז שירתתי בסדיר בגדוד 79 חטיבה 7 בפיקודם של המג"ד אהוד אלעד ז"ל וסגנו חיים ארז

הקרבות היו קשים ,היו לנו אבדות אך הכל היה בשליטה, בזרימה.

עליתי על אוטוביס שהביא אותי לבסיס שלי גדוד 19 ב- 6/10/73 בערב .
אך שהגעתי הרגשתי את הפניקה וחוסר הידעה, את הטנקים חימשו הטירונים. כל מי שהגיע שאלו לתפקידו בטנק ומיד אמרו סע . .

יצאתי עם צוות לא ארגנלי הכרתי את הצוות תוך נסיעה על זחלים לכוון התעלה בדרך הצטרפו אלינו טנקים נוספים אף אחד לא ידע לאן? מה קורה ?

בדרך פגשנו סדירים שספרו לנו שהמצרים כבשו את קו בר לב והקומנדו שלהם באים עם הליקופטרים הינו גדוד המילואים הראשון שהגיע לבלוזה בלי ידיעות

נסענו לאורך התעוזים לכיוון טסה בדרך ראינו את החילים הסדירים שוכבים ע"י הטנקים או על הטנקים.

זיהינו תנועה ליד גשר פרידאן התארגנו להסתערות ב-8/10/73 משמאלי היה המג"ד חיים עדיני שנפגע בהסתערות, עקב השיפוע של הדיונה שברתי ימינה ועקפתי את הדיונה כך שבאתי מאחור הסתערתי על המתחם היו שם המון טנקים תותחים נגד טנקים וחייר.

יריתי כמטורף זרקתי רימונים הגעתי לתעלה הוראתי לנהג להסתובב חטפתי פגיעה של טיל לא התיחסתי המשכתי בלחימה עם החייר וקיבלתי פגיעה שניה שמעתי צעקות מהצריח ירדתי לראות מה קורה וקבלתי פגיעה בצריח המפקד
התרסקתי לריצפת הטנק לא יכולתי להזיז את הידיים התמלאתי בדם.

ראיתי את הטען פצוע בזרועו ,התותחן היה בכיסא שוכב על התותח עליתי לפתח המפקד הבנתי שאין ביכולתי לעזור, פקדתי על הנהג לדרוס ימינה ושמאלה ונסענו לעבר הכניסה.

בדרך ראיתי את הטנקים שלנו פגועים . קיבלתי פגיעה בתמסורות ,נתנתי פקודת נטישה עלינו רגלית ופגשנו את אסף יגורי שהסתער ונפל בשבי.

הגעתי תאגד שפינו אותי לאכילוב עם שלושה שברים בעמוד השידרה.