ציטוט כפי שסופר לי ע״י משה פוליקר ז״ל:

״זיכרון אחד שזכור לי טוב היה כשמטוס מצרי הפתיע אותנו בסיני… הטייס זיהה קבוצה של לוחמים, עשה סיבוב, והנמיך גובה… לא היה לנו לאן לברוח או להסתתר… היינו באמצע המדבר, בין השמיים לארץ… התחרפתי עם הידיים והרגליים וקברתי את ראשי באדמה… קליעי המטוס ״תפרו״ את האדמה סמוך אליי כמו מכונת תפירה שתופרת בדים… כשהמטוס חלף נחשפתי למראה זוועתי, איברי אדם בכל מקום …לא כל החברה שרדו. זה זיכרון כואב שלא עוזב אותי".