...אני על הטנק התקוע, על הכביש, לא בעמדה ולא במסתור, מנסה לחלץ את הילוך.

לפתע, נופל פגז כ 100 מ' מאתנו ואחריו פגז שני כ 50 מטר מהטנק. חשבתי שטנק סורי גילה אותנו ומנסה לפגוע בנו ומכוון שהטנק שלנו תקוע, אין טעם להישאר עליו.

הוריתי לצוות לרדת ולתפוש מחסה בשוחה במרחק מה מהטנק. אז החלה הפגזה ארטילרית על האזור.

אני מגלה זחל"ם שלנו במרחק כמה מאות מטר. אני מקווה שישנה עליו חוליה טכנית. במקום לשלוח מישהו מהצוות, אני מורה להם להישאר לשכב בשוחה ואני יוצא בריצה להזעיק את החוליה.

אני רץ בין הפגזים הנופלים סביבי, כשאני שומע את הפגז באוויר, אני משתטח על הקרקע, כשהוא מתפוצץ, אני קם וממשיך לרוץ עד ששומע את הפגז הבא, שוב מזנק לאיזה שוחה או גדר אבנים לתפוש בהם מחסה ועם התפוצצות הפגז, קם וממשיך לרוץ.

בשלב מסוים, ההפגזה נהפכה צפופה מאוד. הפגזים נפלו אחד אחרי השני ולא הייתה שהות לרוץ בין הנפילות. הפגזים נופלים קרוב אלי.

עצמת הפיצוץ, מרעידה ומזעזעת אותי. אבק שמתרומם במקום הפיצוץ, מכסה אותי. אני שוכב על הקרקע ולא רואה כלום.

על הראש, כובע טנקיסטים.

אני מוריד את הראש כאילו להסתתר טוב יותר. מניח יד ימין על כיס חולצתי, שם ישנו ספר התהילים שנתן לי אבי לפני צאתי למלחמה וכשידי על התהילים, אני אומר לעצמי שרק אלוהים יכול להציל אותי ממה שקורה סביבי כעת.

לפתע, מתפוצץ לידי פגז זרחן והשדה לידי נדלק. האש מתקדמת עם הרוח לעברי, אני קם, נסוג אחורנית והאש אחריי ואז אני רץ קדימה וקופץ מעל האש המתקדמת ונוחת בשטח השרוף מאחורי האש.

לשם אני בטוח שהאש לא תשוב ובאמת, היא ממשיכה ממני והלאה.

אני ממשיך לשכב, הפגזים ממשיכים ליפול סביבי, הרעש איום, היד על התהילים וזה נמשך בערך כ-10 דקות, כמו 10 שעות ואז שקט...!

בינתיים, קרבות הטנקים התרחקו קצת מהמקום ואין יותר רעש. אני מחפש את הזחל"ם שלעברו רצתי ומסתבר שבעת שהאזור הורעש, הזחל"ם פינה את עצמו מהשטח. הוא רחוק מאוד כעת ואין טעם לרוץ אליו.

אני חוזר למקום שבו השארתי את הצוות. לא מוצא אף אחד. מחפש אחריהם בשטח, קורא בשמו של הנהג – רק אותו אני מכיר, אין תשובה. שקט.

אני לבד בשטח הנמצא בידי הסורים.

לראשי כובע טנקיסטים ובידי עוזי עם מחסנית אחת. לבד בשטח.
הצוות איננו ושקט מסביב.
כאילו לא קרה פה כלום רק כמה דקות קודם לכן.

איני יודע אם מה שאני מרגיש זה פחד או משהו אחר ?! שאני מגלה כמה מאות מטר ממני, טנק שלנו עומד על הכביש וצוותו עליו. הצטרפתי כחמישי לטנק שמפקדו סגן נחמיה, ידיד שלי, ושאר אנשי הצוות הם מכיריי, שוורץ, הרשקוביץ ודורון רבינר ז"ל.