14 לאוקטובר 1973. יום לאחר מתקפה של הארמיה ה-3 על מערך הטנקים הישראלי ( ככל שניתן היה לכנות את מספר הטנקים שהחזיקו את הקו מערך) .

יצאנו 3 זחל”מים, ו- 2 ג’יפי תולר לסיור על מנת לראות האם יש כוחות של הארמיה ה-3 בשטח. לפתע ממושי ( אברהם לזרוביץ לימים אל”מ אברהם לזרוביץ ז”ל שנהרג בלבנון) הוריד את ידו על ראשו של הנהג.

האינטרנאש בלם ונכנסנו מאחרי תלולית עפר. קפצנו מהזחל”מ והתפרסנו מאחרי אותה תלולית , כאשר לפתע מאחרי תלולית אחרת מולנו הגיח ועלה טנק מצרי , הטנק ירה פגז לעברנו, אך עקב המרחק הקצר ביננו (פחות מ- 50 מטר הוא החטיא והפגז נחת מאחרינו לאחר מכן הטנק החל לרסס את השטח באמצעות מקלעים.

ניסיון לפגוע בטנק באמצעות בזוקות הוכח כבלתי יעיל , התולרים התפצלו מאיתנו, עוד קודם לכן והנשק היחידי היה בעצם נוכחותנו. לפתע הרגשתי כאילו גופי מרחף ומוטח בעצמה בקרקע. שמעתי חרחור על ידי ורציתי לומר כי יש על ידי פצוע , אלא שהסתבר לי שהחרחור יצא מגרוניי ויחד עימו פרץ של דם. נגררתי חזרה לזחל”מ שפינה אותי יחד עם ממושי וסמל מבצעים אריה ליאון כץ ז”ל .

מנקודת הפינוי הוטסנו באמצעות מסוק למיתלה , שם הסתבר לי שאריה כץ נהרג מאותו ירי מקלעים.

משם פונינו במסוק לרפידים ומרפידים במטוס פצועים לנתב”ג. מטוס הפצועים נחת בנתב”ג, ורופאים צבאיים מיינו את החיילים שנפגעו, על פי דרגת החומרה של פציעתם. ההוראה שהתייחסה אלי הייתה להעבירני באמבולנס לבית החולים תל השומר , שם אושפזתי בביתן 12 ( מרבית מחלקות ביהח שכנו בקסרקטיני הצבא הבריטי , אשר בחלקם שוכן כיום המוסד הגריאטרי גלעד)

מאחר ונחשבתי כפצוע בינוני/קשה החלו מספר רופאים מדיספלינות שונות לבדוק אותי בינהם פרופ’ רמון מי שהיה ראש מערך הפה ולסת בבית החולים, אשר עשה כל שביכולתו לתקן את הלסת השמאלית שלי שרוסקה לחלוטין וכפי שאמר לי אז ” אלוהים אוהב אותך” ,

אך הבעיה הגדולה יותר הייתה במרכזי העצבים בצוואר . הבעיות הרפואיות החמירו והיה לפחות רופא אחד ( מבית חולים אחר ) אשר אמר לאימי ז”ל כי ככל הנראה אשב בכסא גלגלים לשארית חיי. בעקבות זאת אימי קבעה פגישה אצל פרופ’ בלר רופא משכמו ומעלה מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בהדסה עין כרם, אשר הורה לאשפז אותי מיידית בבית החולים.

המחלקה בבית החולים הייתה הטובה בארץ , שם אופיינו שברים בעמוד השדרה, שנגרמו מרסיס שחלף בצווארי ולמזלי לא פגע בחוט השדרה, אלא רק בחוליה שנשברה לכמה חלקים. בבית החולים הדסה עין כרם החליטו לא לנתח כיוון שהייתי בחור צעיר ועם קיבוע מתאים השברים יתאחו מעצמם וכך היה.

ב-18 למרץ 2022 יקירנו נפטר מלוקמיה.