מיקי בודובסקי
"הרגעים האחרונים של רענן ולד" (נכתב באוקטובר 1974 – שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים - על חלקה של פלוגה א (אליוב) גד' 890 בקרב ואדי מעבוק)
הסתערנו עם הזחל"ם, הזחל"ם שלי היה מאחור, ומלפנים נשמעו יריות.
ישבתי בכיסא החובש, קרוב לקינן (המ"מ) ושמעתי שקוראים לו בקשר.
היה זה אבי (המ"פ) ששאל אותו אם החובש אצלו בזחל"ם. נדרכתי, התשובה הייתה חיובית והוראת המ"פ הייתה להגיע אליו במהירות.
גל של רעד חלף בגופי, מיששתי את ערכת החובשים שלי והצלבתי את העוזי על צווארי.
הגענו לזחל"ם המ"פ וראיתי שמישהו שוכב אחרי הזחל"ם ומסביבו מספר אנשים. ירדתי מהדופן הקדמית של הזחל"ם עוד בהיותו בתנועה ועפתי קדימה, קמתי ונגשתי במהירות לפצוע.
מסביבי אני עוד זוכר את כץ היורה פצצות מהמרגמה ואת יונה שכוון את העוזי שלו לעבר הפצוע הערבי שירה את הצרור הגורלי.
ליונה היה מעצור בעוזי וקינן ניגש והשלים את המלאכה.
כשהגעתי לפצוע כבר היה חרדון לידו, הקסדה הייתה מוטלת בצד מוכתמת בדם ורענן היה שכוב על הארץ, חסר הכרה.
רכנתי מעל רענן והתחלנו חבישה. העוזי המוצלב על צווארי החליק ואיים לפגוע בפניו של רענן, הדפתי אותו מספר פעמים על גבי אך הוא שב ונפל. בסופו של עניין מסרתי אותו לכץ שעמד על ידי. הטיפול הראשוני הסתיים, והנחנו את רענן על אלונקה, האלונקה הועלתה על הזחל שלי, ונסענו לכוון הציר.
תוך כדי נסיעה מטורפת לכיוון התאג"ד פסק רענן לנשום. התחלתי להנשים אותו בהנשמה מפה אל פה כשחרדון מבצע עיסוי לב לאחר שגם הדופק נפסק, המשכנו כך כל הדרך עד לתאג"ד כשהחברה בזחל מעודדים אותנו לא להפסיק.
היה קשה להנשים, אך כשאני חושב על זה היום, יכול הייתי להמשיך בהנשמה עוד שעות רבות. הגענו לתאג"ד. שם הועבר רענן לטיפול אצל הרופאים.
עמדתי בקרבת התאג"ד כשראשי כבד עלי, זקני ובגדי מגואלים בדמו של רענן.
ניגשו אלי אנשים, דיברו איתי, שאלו אותו שאלות ועודדו אותי, אך אני לא הבנתי. עמדתי כך המום עד שנחת ההליקופטר, ואז ראיתי את רענן על האלונקה. רק פניו הציצו מעל השמיכה כשראשו עטוף בתחבושת לבנה. וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתיו מבעד לסבך הצינורות ומכשירי ההנשמה, פנים חלקות, לבנות, תחבושת גדולה על ראשו, כמו מלאך.
ואני הייתי כמו מרחף באוויר וראשי סחרחר.
וההליקופטר המריא ונעלם באופק, ורק אז התנערתי, לאחר כמה שעות הגיעה הפלוגה, קבלתי את נשקי מכץ חזרה, ועל הנשק היו כתמי דם של רענן. גם גרשון הגיע יחד עם הפלוגה.
תיכף ניגש אלי ושוחחנו שעה ארוכה, הוא תבע לדעת הכל עד לפרטי הפרטים, הוא שאל שאלות, ושאל פעם נוספת וכך דברנו עד רדת החשיכה. אני ניגשתי לזחל"ם וניקיתי את העוזי בבנזין ומחקתי את כתמי דמו של רענן מהעוזי.