ביום כיפור אנחנו יושבים על המדרגות ומדברים עם השכנים בסביבות השעה 12:00 מתחילים לראות תנועה ערה של רכבים צבאיים.

לפתע יוצא בן אדם מרכב ובו צו שמבקש אותי,

אני הולך לתחנה מטאורולוגית חולון, רואה 20 אוטובוסים ונוסע לכיוון רפיח.

בשעה 14:00 הייתה אזעקה, כל מי שמגיע נכנס ישר למחסנים ומקבל שיבוץ לצוות, השיבוץ היה לפי צורך בלבד. למזלי המפ' דודו הלוי שהוא אדם משכמו ומעלה צירף אותי לנגמ"ש שלו מפני שהייתי גם טכנאי טוב.

למחרת בסביבות 5:00 הגענו שני קילומטר מהתעלה, רואים חושך בעיניים, המצרים כבר עברו את התעלה… בבוקר רואים אלפי מצרים עם טנקים ונגמשים.

בכל הלילות חזרנו אחורה לחווה לאה ויישרנו קו הגנה כאשר שאר הזמן נשארנו להחזיק את קו ההגנה.

במהלך השהות שלנו בחווה לאה בשעות הלילה המאוחרות קיבלנו הדרכה מהנגד על איך מזהים ומבדילים מה מסוקי הקומנדו המצרים ומה מסוקי כוחותינו, תוך כדי ההדרכה מישהו מהצוות משתמש במידע שהרגע למד, מצביע לשמיים ואומר "אני חושב שהאויבים כאן".

אנחנו רצים בטירוף לטנקים ומפילים אותם. החלו להיגמר לנו הפגזים אז האמריקאים שלחו לנו משאיות ענק מלאות בציוד, התנדבתי לפרק את הפגזים, נסענו עם הנגמש לעבר המשאית הזו והיה לי לום, עליתי למעלה והתחלתי לפרק את הארגזים, ארגזים ירוקים של צבא ארצות הברית.

העמסנו לטנקים את הפגזים וככה הטנקים שהיו בחזית יכלו להמשיך ולשמור על קו ההגנה, בדרך לשם הפגיזו אותנו וראיתי את העיניים של הטייסים שירדו עלינו, טייסי המצרים.

לפני הצליחה כיוונו עלינו עם רובה טילים המונחים בחוט ונפגעו מספר טנקים אבל בהמשך למדנו להתגונן על ידי תנועה מהירה ונסיעה בזיגזגים. ביום השישי חיל ההנדסה הביאו גשרים ולקראת הבוקר התחלנו לצלוח את התעלה, אריק שרון חצה איתנו שברשותו התחבושת המפורסמת שלו.

תוך כדי צליחה קיבלנו הפגזה גדולה וראינו המון אלונקות בשטח שלצערנו החתימו את שם המקום עד כדי כך שקראנו לאזור 'חצר המוות'. צלחנו לאזור הנקרא 'אגם המר הקטן', בדרך קיבלנו הפגזה ממטוסים. טילים שהמצרים קיבלו מהרוסים הפילו הרבה טייסים שלנו לכן קיבלנו הוראה לפשוט לבסיסי הטילים ולהוציא אותם משימוש, עלינו מהתעלה ישירות לבסיסי הטילים והפצצנו אותם.

ראינו שם טנק עולה באש, הוצאנו בחור משם והעלנו אותו על הטנק שלנו אבל הוא היה בהלם, לא דיבר, הוא היה היחידי שניצל מהטנק שלו… פתאום היה לנו טוב בעיניים, ראינו מטוסים שלנו.

לאחר הצליחה הגדוד יצא על השרשראות לכיוון פהיד והיה פחד ממשי מלעלות על מוקשים לכן נסענו על פסי רכבת, הרבה מהטנקים נפגעו בשרשראות.

בפהיד בבוקר היה כינוס ונכנסתי לשירותים עם גליל נייר טואלט ולפתע אני רואה חייל מצרי עם נשק - אני צועק עליו בערבית "תרים ידיים" תוך כדי שאני מכוון עליו את הגליל נייר טואלט, יצאו אחריו עוד חמישה עם הידיים למעלה.