במלחמת יוה"כ הייתי בסיני. ביום השלישי למלחמה הגיע אלינו השליש של הגדוד והודיע שבמרחק כמה ק"מ מאיתנו יש "תיבת דואר ניידת" ושהוא יכול לקחת לשם מכתבים.

שמחנו, כי זו היתה הדרך היחידה להודיע בבית ש"אני בסדר ואל תדאגו".
טלפונים ניידים הרי לא היו אז, ומצ"א- מי זכה... מאוד רצינו, אבל גלויות לא היו לכולם.

לכן אילתרתי גלויה מקופסת סיגריות "טיים", ושלחתי. הגלויה הגיעה לבית הורי וכמובן שהם שמחו מאוד לראותה. והגלויה שמורה אצלי לעד.