ביום שבו הופרה הפסקת האש ע"י המצרים הורעשה "החצר" (ראש הגשר בצד שלנו על תעלת סואץ) בהפגזה כבדה מאוד.

אנחנו היינו במרחק כמה ק"מ מהחצר וגם אנחנו חטפנו כהוגן.
מיד כשהחלה ההפגזה עלינו אינסטינקטיבית, חייל מהזחל"ד שלי ואני, נכנסנו מתחת לטנק כדי לתפוס מחסה.

מיד כשנכנסנו ידענו שמתחת לטנק זה המקום הגרוע ביותר להיות בו מפני שבתוך הטנק לא יודעים שאנחנו מתחתיו והטנק יכול פתאום לנסוע ללא כל התרעה.

גם ידענו שהמג"ד שלנו נמצא בטנק הזה וזו סיבה נוספת שהטנק יכול פתאום לנסוע ואנו עלולים להידרס בשרשראותיו.

ידענו, שכ-20 מטר מאחורי הטנק יש תעלת נ"ט ואמרנו, שברגע שתהיה אפילו הפסקה קצרה בהפגזה- נרוץ לתעלה. אבל לא היתה, בדיעבד למזלינו, אפילו הפסקה קצרה בהפגזה.

הפגזים נפלו קרוב אלינו.

שמענו את רסיסי הפגזים פוגעים בשרשראות הטנק ובטובה (החלק התחתון של הטנק) וחול ניתז כשפגעו בו הרסיסים- ממש כמו בסרטים.

דחפנו את הפנים שלנו לחול ונצמדנו ככל האפשר למרכז הטנק, והתפללנו.
פעמיים ניסינו לרוץ לתעלת הנ"ט ושוב הרעשה כבדה.

בינתיים החשיך ולאחר זמן פסקה ההפגזה.
נרגענו והעברנו את הלילה איכשהו.

בבוקר הסתכלנו על התעלה אליה רצינו לברוח כדי למצוא מסתור- כולה היתה מפוייחת.
איזה מזל היה לנו שלא יכולנו לרוץ אליה. וכן, וגם, שהטנק תחתיו הסתתרנו לא זז ממקומו.