הייתי במודיעין ביחידה 8200 בגזרת מצריים.

1. ישבתי במשמרת שלי יומיים לפני המלחמה וקלטתי שדר מבסיס הדרכה מצרי בו המפקדים אומרים שכל החניכים יתפזרו ויחזרו ליחידותים ויחזרו לבה״ד עם תום המלחמה.
שדר מאד חשוב!
כמובן שדיוחתי עליו ושמרתי את ההקלטה, אין לי מושג מה קרה איתה עד היום.

2. בבסיס ״אום חשיבה״ כלאו את נהגי אגד שהביאו חיילים ממרכז הארץ ביום חמישי כי הבינו שעומדת לפרוץ מלחמה וחששו שיספרו את זה בעורף וזה לא ישמר כסוד.

3. אחרי משמרת לילה המשכתי בבוקר לבית הכנסת לתפילת יום כיפור, ועם סיום התפילה חזרתי לחדר כדי לישון. ביקשו מכולם לישון עם נעליים. כשעליתי למיטה התלבטתי אם לחלוץ את הנעליים או לא, כי היו עוד חיילים שכן חלצו. החלטתי להיות ילד טוב ולהישאר עם נעליים.
כעבור חצי שעה נשמעה אזעקה בבסיס ורצתי לכיוון הבונקר. בזכות זה שנשארתי עם נעליים הספקתי לרוץ כשמעלי אני רואה את הפצצות שהושלכו מהמטוסים המצריים.
הספקתי להכנס בשניות האחרונות, וככה חיי ניצלו בנס.
בחדר השכן לידי ישן אבינועם שנהרג בהפצצה כנראה שלא התעורר מהאזעקה כי מאותו מבנה ששהינו בו לא נותר דבר פרט לבור עמוק.

כששאלתי מי החייל שהפעיל את האזעקה אמרו לי שהיה זה סטיב. שאלתי אותו למה הוא לחץ, הוא ענה שמישהו שמע קליק של פתיחת מיקרפון באחד מהערוצים, למזלי זה הספיק לו כדי ללחוץ.
יתכן ומישהו אחר לא הייה עושה זאת, אגב סטיב נזרק לאחר מכן מהיחידה כיוון שהסתבר שהוא בעל אזרחות אמריקאית.

4. המפקדים מהיחידה חשבו שיש להקים אלטרנטיבה למחלקה במקרה והבסיס יופצץ. אז לקחו אותי ועוד מספר חיילים עם קומנדקר ומכשירי האזנה ושמו אותנו בקו קידמי יותר בתאגד שקלט פצועים והרוגים בקו הראשון.
חיילים שלנו היו גם באחד המוצבים בתעלה ושמעתי קצינים שמדברים שבמקרה של נפילה בשבי יש לשקול לחסל אותם (את החיילים הישראלים) כדי שלא יחשפו את סודות היחידה. בסוף המצרים הקיפו את המוצב, אבל החיילים הצליחו לברוח.

אגב אחד הטייסים שהפציץ את הבסיס הייה אחיו של נשיא מצרים סאדת שמטוסו הופל עיי הנ״מ של הבסיס והוא נהרג. קסדת הטייס שלו הובאה לבסיס.

בתמונה שצורפה מופיעה המפקדה שבסוף נהרסה מההדף של של הפצצה שנפלה בדיוק במגורי החיילים בסיפור מספר שלוש שכתבתי.