מיקי בודובסקי
נפילתו של אבי קופרשטיין בשיא החרמון (מלחמת ההתשה הסורית אחרי מלחמת יום הכיפורים)
כהמשך ישיר למלחמת יום הכיפורים, מיד אחרי הסכם הפסקת האש עם סוריה ב 24.10.73 התקיימה "מלחמת ההתשה הסורית".
זו התאפיינה בהפגזות בלתי פוסקות על אזורי המובלעת הסורית ורכס החרמון אשר נכבשו ע"י צה"ל במלחמת יום הכיפורים.
רכס החרמון כלל 4 מוצבים עיקריים: החרמון "הישראלי" (נ.ג. 2,100 מ'), החרמון הסורי (נ.ג. 2,381 מ'), מוצב "הפיתולים" (נ.ג. 2,170 מ') ושיא החרמון (נ.ג. 2,814 מ'). שיא החרמון ננטש ע"ע צה"ל עקב תנאי מזג האוויר ונכבש מחדש ע"י כוח של סיירת מטכ"ל בשילוב חיילים מיחידת האלפיניסטים בפיקודו של עמירם לוין ב 14.4.74.
במשך יומיים הוחזק שיא החרמון ע"י סיירת גולני ולמקום הוזנקה כ 50 צוערים ומפקדיהם מבה"ד 1 (קורס קציני חי"ר פלוגה ג' מחזור פברואר 74) שחברו לכיתה מגדוד 17 של גולני ו 2 מפעילי טילי נ"מ של חיל האויר. אני (מיקי בודובסקי) תפקדתי כצוער / חובש של הכוח מכיוון שהרופא הצעיר שהוצב במקום לא תיפקד.
הוטסנו מבה"ד 1 למנחת מחניים במסוק יסעור – ומשם באוטובוס למֲסְעָדֶה ברמת הגולן. אחרי תדריך וקבלת ציוד מתאים לשהייה בקור של 0 מעלות עלינו לחרמון. עברנו בנגמ"שים דרך מוצבי החרמון הישראלי, הסורי והפיתולים ועלינו בשביל שנפרץ ע"י כחות הנדסה באותו יום עד לשיא החרמון להחלפת כוח של סיירת גולני ששהה במקום וזאת תוך הפגזה כבדה.
זיהיתי את חברי הטוב אורי פרונט מבית יצחק שהיה מ"מ בסיירת. עיקר הכוח שהה בתוך מערה קיימת בשיא החרמון (אתר ארכאולוגי) כאשר 2-3 לוחמים איישו 4 עמדות תצפית והגנה (ללא מיגון מלבד שקי חול) מחלוץ למערה.
במשך כשבוע חווינו הפגזות יום ולילה, תקיפות מטוסים ומספר נפגעים (3 הרוגים ומספר פצועים). בתאריך 21.4.74 נפגעה העמדה הצמודה לפתח המערה מפגיעה ישירה. בעמדו שהו הצוער אבי קופרשטיין (יוצא סיירת חרוב) ושלמה עוזיאל מפעיל טיל נ.מ. מחיל האוויר.
הוזעקתי בצעקות על ידי חברי הטוב הצוער אבי וכמן שזיהה את הפגיעה בעמדה ויצאתי לטפל בנפגעים תוך כדי הפגזה מסיבית.
איש חיל האויר נהרג במקום ואבי קופרשטיין נפגע אנושות ועוד הספיק במילותיו האחרונות לבקש ממני לעזור לו. לאחר ביצוע החבישה פיניתי אותו אישית תחת אש בנגמ"ש למוצב הפיתולים – אך אבי נפטר מפצעיו בדרך ומותו נקבע ע" רופא המוצב.
עליתי מייד לאחר מכן מהשקט של מוצב הפיתולים חזרה לשיא החרמון המופגז ומיד בהגעתי חבשתי פצוע נוסף – הצוער איתי בן ארצי מקיבוץ מזרע אשר נפגע מרסיס בידו. לאחר כשבוע ירדנו משיא החרמון בדרך הארוכה באוטובוס למצפה רמון – וסיימנו את קורס הקצינים (כולל איתי בן ארצי) באוגוסט 1974.
מסמך זה מוקדש לזכרו של אבי קופרשטיין הי"ד.