"וכאן ניכנסת השאלה שאני סוחב על גבי כבר חמישים שנה :מה נתן לי את ההרגשה שזה המעשה הנכון?"



הזיכרון שרציתי להעלות מתחיל ב14 לאוקטובר עת קיבלנו פקודה להתחיל בתנועה עם סירות הגרר והחמרן שאני הייתי המפקד עליהן לכיוון תעלת סואץ.

הכח בפיקודי מנה 4 סירות גרר וכמה סירות חמרן על משאיות רוסיות וגרורים תואמים.

היגענו לחניון לילה בשעות הערב ופרשנו מצידי ציר "עכביש "הדחוס והעמוס .כיסינו את הציוד ברשתות ההסוואה המצחיקות ותפסנו תנומה חלקינו מתחת למשאיות וחלקנו על הסירות למעלה.

התקפת המטוסים המיצריים הייתה פיתאומית ומבהילה ברמות על.

התקפתם היתאפשרה היות והם צבעו את כנפי המירז'ים שהיו ברשותם במשולש הצהוב שסימן מטוסים שלנו, וכך סוללות הנ"מ שלנו לא ירו עליהם.

הפצצות ירדו באחת והישאירו בורות עצומים בכל החניון הלילי שהיינו בו.הבהלה הייתה גדולה ,זו התקפה שאתה מוצא את עצמך חסר אונים מולה.

רסיסי מתכת פילחו את האוויר ופגעו בכל דבר אפשרי .רכבים ציוד וחיילים .שכבנו תחת המשאית שלושה גלואבר, גולן ואנוכי. רסיסי מתכת לוהטים קרעו את גבו של גלאובר ששכב ראשון ,עברו את גבו של גולן וחתכו את עמוד השידרה שלו ואלי היגיע רסיס מיזערי שהישאיר חתך קטן ולא משמעותי בגבי.

נחשון ששכב בתוך הסירה למעלה יחד עם לוסקי קפץ באחת לקרקע והחל לטפל ולחבוש ולחסום את הדם שקלח מגבו של גלובר ואני עוזר לו עם גולן.

כשעה מאוחר יותר פונו שניהם לבי"ח ברפידים. גלואבר שיבדל לחיים ארוכים עוד היספיק לחזור אלינו לתעלה ולצערי גולן שותק לחלוטין וכך הימשיך את חייו עד לפטירתו לא מזמן.

בבקרת הנזקים שערכתי נימצא שאחת הסירות ניפגעה קשות והיה צורך להחזירה לימ"ח ברפידים ולהביא במקומה סירה אחרת לסד"ק הכוחות שהיזדקקתי לו.

החלטתי לערוך הגרלה את מי אני שולח חזרה עם הסירה התקולה. שמנו בכובע פלדה פתקים עם השמות ואחד הפתקים הוצא .השם צביקה נחשון יצא .ואני במיידית פסלתי את תוצאות ההגרלה ,ואמרתי לצביקה שאני צריך אותו ליידי גם כמפעיל סירה וגם כקשר שלי [בהיותו אלחוטן ביחידת הצוללות של חיל הים משם הוא סופח אלינו כמו רבים מחיילי שהיו יוצאי חיל הים ,חברה בעלי מיקצוע ,אנשי ים מנוסים ]

נערכה הגרלה חדשה ולוחם אחר זכה בחייו.

וכאן ניכנסת השאלה שאני סוחב על גבי כבר חמישים שנה :מה נתן לי את ההרגשה שזה המעשה הנכון?

שאני כמפקד אכן לוקח אחריות בילעדית על חייו בהחלטה הזו!

עברנו את תופת הצליחה יחדיו ,חווים חוויות מצמררות לאורך כל אותם ימים של מילחמה ארורה ורווית דמים. נישארנו אחים בדם ובנפש מאז ועד היום עם קשר יום יומי ביננו.כאשר אנחנו חוגגים כל יום כיפור יום הולדת נוסף ומשותף לנו.

מסתבר שמילחמות הן לא מה שמדמיינים או לומדים בקבוצת הפקודות ,אבל שפקוד יהפוך לאח לכל החיים לא תוכנן מעולם.

וזה הטוב היחידי שנולד במילחמה הטראומטית הזו.