הזיכרון שלי מתחיל באזעקה שנשמעה ביום כיפור, ב-2 בצהריים.

היינו אצל הוריי , ברמת גן, בעלי ואני וארבעת ילדי. אחי, שלום (שלום יצחק יודקוביץ') היה קצין סוללת תותחים בגולן.

בעלי גויס מיד ואני נשארתי עם ארבעת ילדי אצל ההורים. מאחי לא שמענו דבר. התברר שהמלחמה "תפסה" אותו ברמת-דוד, בתפקידו כקצין תצפית. מהגולן הסורי החלו הפגזות טילים בלתי פוסקות שכבר הגיעו עד נפח.

ביום החמישי למלחמה, בחג הסוכות, הוחלט לשלוח כלי טיס לפגוע באותו בסיס. על "מטוס" ססנה, הועלו הטייס, יעקב ביצור, לידו הקת"ק, אחי - שלום, ומאחור שני סמלי תצפית. הם קבלו פקודה לאתר את בסיס הטילים אך לא להכנס לשטח סוריה.

משלא הצליחו לאתרו משטחנו, נכנסו לשטח סוריה, אתרו את הבסיס, הצליחו לדווח ואז פגע בהם טיל והם נפלו, חמישה ימים שכבו בשטח הסורי עד שהגיעו אליהם כוחותינו.

על פעולה זו זכו בעיטור המופת.