הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מסוגל לשתף

שמי צביקה מילשטיין במשך 50 שנה רציתי לספר למשפחת שפקרמן את הסיפור על בנם יצחק הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מסוגל לשתף

יצחק היה חבר מהתיכון, מאוד עדין וחכם. הוריו עלו מרוסיה לישראל יצחק נבחר להיות לוחם בהנדסה קרבית והוא שובץ ביחידה המובחרת תִּמְסָח

ביום השני למלחמה הגיעה היחידה שלי לתעלת סואץ באזור חצר המוות והתכוננה למעבר זה היה שעת ערב והיינו תחת הפצצות ארטילריות כבדות.

לא הייתי בטוח איך אנחנו הולכים לחצות
בזמן ההמתנה ראיתי את יצחק, זה היה רגע מאוד מרגש לראות אותו מאז שאיבדתי את הקשר איתו במשך יותר משלוש שנים. הוא היה מאוד שמח, חייכן ואופטימי, הוא אמר לי שאולי הוא זה עם הצוות שלו שיעביר אותי.

כעבור שעה, הנהג שלי עלה לתִּמְסָח ויצחק היה מפקד המעבר.

כשהגענו לצד המצרי, נופפתי לשלום ליצחק
אני זוכר את החיוך שלו מיום החצייה, זה נשאר רענן כאילו קרה היום, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. מספר ימים לאחר מכן שמעתי בקשר היחידה שמיג מצרי תקף את אגד הצליחה ושיצחק נהרג

סמל ראשון יצחק, השתתף בהקמת גשר הדוברות בתעלת סואץ ונפל על הגשר שנקרא ע"ש יהודה חודדה באזור חצר המוות ל"חצר" שליד הגשרים, נתקלו באש תופת.

tzvimilshtein@gmail.com