ב 6 באוקטובר בצהרים הוזעקתי כמו רבים ליחידה. הייתי סמ"פ בפלוגת הנדסה שהגדוד שלה היה כח של אוגדה 162.

הייתי בטוח שהמלחמה תהיה דומה למלחמת ששת הימים. ככל שחלף הזמן הבנתי שזה יהיה אחרת.

מחסני החירום של הפלוגה היה מלאי של 60 אחוז. מעט מאד מנות קרב וציוד לפלוגה.

בירידה לסיני לכיוון התעלה ראינו מראות קשים בצידי הצירים. אז הבנו את מצבנו.

בנקודת ההמתנה נפל עלינו בדון (מיכל הדלק) של אחד המטוסים שלנו , למזלנו לא היו נפגעים.

בערב סוכות חצינו את תעלת סואץ בדרך לעיר סואץ. גם בחצייה איתרה מזלנו שאף אחת מהקטיושות לא פגעה בנו. כבשנו בסיס טילים , שם הפלנו מיג מצרי.

באזור פאיד החלה הפגזה מטורפת על האוגדה ועל הציר היו מוקשים.
נתבקשנו לפנות את המוקשים.

הלכתי יחד עם חיילים שלי ופינינו את הציר ממוקשים תחת ההפגזה , והאוגדה נעה לכיוון העיר סואץ והכביש המוביל לקהיר.

בהמשך נתקלנו בחיילים מצרים שאותם לקחנו בשבי. לקראת הפסקת האש וברגע האחרון עצרו אותנו מלהיכנס לעיר סואץ , שם נלכדו חיילים מיחידת הצנחנים.

לשמחתי מחד עברנו את כל התופת עם פצוע קל אחד , מאידך המלחמה מבחינתנו לא הסתיימה.

הנחנו מוקשים מול הארמיה ה-3 המצרית תוך צליפות מהצד המצרי שגבתה מאתנו את החייל יעקב צבוטרו ז"ל שהיה לצידי כתף אל כתף וכדור אחד של צלף מצרי קטל אותו.

יהי זכרו ברוך.