הייתי קשר במחלקת הקשר של אריק שרון. ניגשנו לו את כל ערוצי הקשר שהזדקק להם. באחד הבקרים אמר לנו -מימי לא ראיתי שחר כל כך נורא (למראה הכלים השרופים וגופות החללים). השיר שביקש מצוות ההוואי היה ''מעוז צור ישועתי''.

כשנאלץ לשלוח אותי ועוד 4 קשרים למשימה בלתי אפשרית, להסתנן מבעד לכוחות הצפופים המצריים כדי לחבור לכוחותינו הצנחנים המטבחים, בפיקודו של איציק מרדכי, בחווה הסינית על מנת להגיש להם אמצעי קשר סודיים יותר, הוא העמיד אותנו וסקר אותנו אחד אחד כמי שנפרד מאיתנו לתמיד.

אחרי 'המסדר' הזה הצטיידנו למשימה וכולנו נזכרנו בשיר הפרטיזנים 'אל נא תאמר הינה דרכי האחרונה..' ביקשתי צורך להשביע את חברי שכל מי שיחזור מהמשימה ילך לבקר אצל משפחותינו לספר על משימתנו האחרונה.

לבסוף אריק החליט לבטל את המשימה משום מה. פרחה לה שמועה בינינו שהמצרים מפגינים אומץ לב בגלל הסמים שקיבלו, ואכן מצאנו בבונקרים מעבר לתעלה ארגזים מלאים 'סמים'.

הסתכלתי על 'הסמים' וזרקתי לפה שלי 3 מהם. כולם חשבו שנטרפה דעתי ואז סיפרתי להם שעל 'הסמים' כתוב בערבית 'נענע'-כלומר סוכריות מנטה. לפני הצליחה היגיע אלינו הרב שלמה גורן וחילק לנו ספרי תהילים מיניאטוריים וספר תורה וערכנו סביבו הקפות ושאגנו עד לאוזני המצרים המשתאים את כל שירי הדת שלימדונו בגן.

אז הבנתי מהו -משק כנפי ההיסטוריה- ומה אנחנו קודם -יהודים,או ישראלים? היה רגע שמציק לי עד היום : כשעלה על הקו מישהו שהזדהה כמשה דיין וביקש לדבר עם אריק שרון , התקשיתי עליו מאד עד שהחליט לרדת מהקו. חששתי שיעביר לו דיסאינפורמציה באמצעותי.

האם טעיתי? האם פעלתי נכון? בימים ההם ראינו איך המצרים חדרו לכל קווי הקשר שלנו. כשחזרתי מהמלחמה, שאלתי את עצמי מה הם המניעים שגרמו לנו להסתער בגופנו על האויב. מעל לכל המניעים הלאומיים וההיסטורים הבנתי שהמניע העיקרי הוא ה ר ע ו ת. נלחמנו למען הגן על חברינו ועלינו ולא לאכזב אותם. זוהי הלכידות, שאבוי לנו אם תיפגע בעתיד.