50 שנה למלחמה ההיא, ועשר שניות על תחושות.

שישי 5.10.73 הודיעו לנו "אתם מכי"ם". רבצנו על הקיטבגים וחיכינו להסעה לרמת דוד, הייתה תחושה של חשש. אז כתבנו פתקים לשים בכיס, לפחות אני...

סטרטוקרוזר, על הרצפה, דחוסים על הציוד, כבר הייתה תחושת שליחות. ברפידים, בדרך לתעלה, ירדו עלינו מטוסים מצריים, הפצצות ראשונות, התפרסנו, לא פגעו. תחושת פחד.

בלוזה, חלוקת הפלוגה למשימות... הייתה תחושה טובה, פלוגה הלוחמת הכי טובה בצבא.

נח"ל בני גרעינים, תנועות נוער, כושר שיא, מאומנים, ועוד עם חיזוק של המג"בניקים אלופי והכושר, וסגל אורגני מצויין... פלוגה א', 906.

50 גוונים של מלחמה: אנחנו בבלוזה ומשם לבסיס דורון.
בסיס מודיעין, סודי. אסור היה להיכנס, אסור היה לראות. קיבלנו משימה. נסענו בקומנדקרים לעמדה.

בחוץ. בחולות. לבד. שממת מדבר עד האופק.

עמדה בודדת, 4 חבר'ה. איתי יורם פיק. גדלנו יחד בשכונה, בית ספר והכל. נשק אישי, רימוני יד ועשן, מסיכות גז, מקלע 0.3 אחד, מ.ק 25 אחד, מכשיר ראיית לילה אחד, ו... 4 מכ"ים לוחמים. והמרגמה שלי.

המשימה, להשמיד את כוחות הקומנדו המצרים שינחתו בלילות ולהציל את מדינת ישראל... היינו מצפון מערב לבלוזה, חששו שהקומנדו יאגף מדרום מזרח את דרך החוף, הדרך לבודפשט, ומצפון מזרח את המודיעין.

החברים היו במוצב היחיד שלא נפל, בודפשט. חטפו הפגזות ונלחמו כמו אריות.

מפחיד, מותח, ודרוך. קיבלנו התראות על הליקופטרים ברשת האוגדתית של האלוף קלמן מגן. כשנחתו הליקופטרים בחושך צלמוות, ירינו.
הם לא התקיפו אותנו. 4 חבר'ה, אבל את זה הם לא ידעו! מזלם.

המון הפגזות. מלפנינו ומאחרינו, ורסיקי אויר מעלינו. למדנו מהר. שריקה? זה לא שלך. היינו ציידים נייחים, וגם ברווזים נייחים.

פעם ירדו עלינו 2 מטוסים, לא נעים. ה-0.3 לא מצודד למעלה. בר-לב שקיבל את פיקוד דרום, עלה בקשר ובקולו האיטי והבאסי אמר: "מדבר בר לב, דממת אלחוט... משוגעים, תפסיקו לירות על המטוסים שלנו".

לא נעים אם מיראז היה נופל מכדור עוזי 9 מ"מ עם טווח יעיל של 50 מטר, או לחילופין גומר אותנו. ואז הגיע, הפגז עם הכתובת שלנו... התעלה הייתה ללאס-וגאס, בוערת. נותבים, אש ולהבות. מדהים.
צפינו. סוף סוף בבידור... יפה ירקוני אלינו לא הגיעה. ואז בום גדול. מעלינו. שני דברים קרו, אחד, יורם ואני - אלופי העולם בקפיצה מעמידה לעמדה - 6 מטר...

ו... אני נכה צה"ל שנהנה מתמיכה נדיבה... רסיק אוויר - עמדנו במרכז הפיצוץ.
עיגול של 2 מטר נקי, ומסביב מאות רסיסים. מזל! היינו בסדר, עשינו מה שנדרש, הצלנו את מדינת ישראל... ואז בא התסכול.

התסכול שיכולנו להילחם יותר, ושלא ראינו את יפה ירקוני... סתם. הדחקנו המון, השכחנו מעצמנו פרטים, מי יותר מי פחות... אבל נצרבנו וחזק - תחושות.