כל שנה בכיפור זה חוזר אלי ( גם אחרי 50 שנה ) ומציף אותי ברגשות,

הייתי אז חייל בן 19 כשפרצה המלחמה ,סיימתי קורס מכים בבסיס 906 ( ליד כרמיאל ) ולמחרת ב7.10 היה אמור להיות טקס סיום (משמר הגבול אליו השתייכתי היו שולחים בזמנו לצה"ל לעבור קורסים) .

ביום השני למלחמה נשלחנו לבלוזה שבתעלה ומשם בשיירה לכיוון מוצב בודפשט ( זהו המוצב היחיד שהמצרים לא הצליחו לכבוש) להחליף את אנשי מילואים של מוטי אשכנזי .

כל הדרך המצרים מפציצים לכיווננו במטרה למנוע הגעתנו למוצב ואני חייל בן 19 חווה בפעם הראשנה מלחמה , מראות של חיילים נפגעים .

פעמיים ניסו המצרים לכבוש את המוצב ללא הצלחה ,היינו חיילים נחושים להלחם , היו לנו פצועים אבל תודה לאל לא הרוגים.

אחרי כחודש וחצי בתום הסכם הפסקת האש חזרנו.עבורי כיפור הוא יום עצוב מאוד עם זיכרונות לא נעימים .הכאב הוא גדול ואם צריך לבקש סליחה ביום כיפור זה מאותן משפחות שכולות שאיבדו היקר מכל,מאותם אלפי פצועים שנשארו נכים ,ומאותם אלפי חיילים שסוחבים טראומה ברמה כזו או אחרת.

אין לי שיר שאוכל לצטט לסיום ,מקווה רק שלמדנו את הלקח.!!!

גמר חתימה טובה