היום לפני 50 שנה ילד בגיל בר מצווה

יום שבת 14.00 בצהרים ישבנו ילדי השכונה בצל אחד העצים שוחחנו וצחקנו כמו שילדים עושים. מספר דקות עוברות ומגיע בריצה מבית הכנסת הסמוך לשכונה איש לבוש תלית כיפה על ראשו וספר תפילה בידו ואומר " ילדים פרצה מלחמה לכו הביתה להיפרד מאבא שלכם שיוצא להגן על המדינה".

רצתי במהירות הביתה מטפס ועולה את המדרגות פותח את הדלת והנה אבא שלי לבוש מדי צה"ל מתכונן לצאת . נפרדנו ואבא מבקש שאשמור על המשפחה חיבוק ונשיקה. אמר לי בעוד שבוע אתה אמור להעלות לתורה אם הכל יהיה בסדר נעשה זאת אחרי המלחמה.

אמא ואני לבינו את אבא שעלה לרכב ונסע למלחמה . זוכר את הדאגה את האפלה, בקושי למדנו

דואג לאבא פעם ב... שיחת טלפון קצרה מאי שם השיחה האחרונה היתה שאבא הודיע לאמא שיש תאריך שהוא יגיע הביתה כדי שנחגוג עליה לתורה 60 ימים מתחילת המלחמה

אבא הגיע ביום שיש עייף קמנו ליום שבת הגענו לבית כנסת ועליתי לתורה .

בן 13 הייתי . חשבון נפש חוזר אלי שוב ושוב על המלחמה ההיא . למה ? היכן אלוהים? אבא שהיה ניצול שואה בחר את החיים ומה עם האחרים ?

זיכרון של50 שנה שמלווה אותי כל שנה.