עירן דרסלר - סיירת שקד  בשלב הראשון  היה  מצב נואש במעוזים בתעלה. אנשים ביקשו בקשר עזרה של חיל האויר (דרדרים),  אמרו להם להחזיק מעמד אך קשה היה להגיע אליהם לעזרה. קשר צעיר ממוצב מצמד בכה בקשר לעזרה, אריק עלה  על הרשת ועם קול מרגיע ניסה לשדר בטחון,  אבל המצרים כבשו את מצמד לאחר 4 ימים וקולו של הקשר ממצמד - "הצילו אם לא תגיעו מהר ישחטו אותנו",  נדם אך מהדהד בי עד היום. הכינו אותנו למבצע צליחת התעלה. 

פל' ד של סיירת שקד הייתה אמורה להוביל את אוגדת שרון עד למוצב מצמד על גדות תעלת סואץ , במקביל לחטיבת המילואים של דני מט.  הצנחנים  בסדיר בראשות איציק מרדכי נעו ממערב אלינו לכיוון החווה הסינית. טילים עפו באוויר וקשה היה לזהות מי יורה במי. אלי שגיא  המ"פ שלי נע עם עוד 9 חיילים  על הזחל"מ המוביל את כל הכוחות יחד עם החברה מאוגוסט: עמרי, יוכי, קבלי, בן שושן, כהנא, ואחרים, וכולנו בעקבותיו. הזחל"ם הראשון נפגע  מטיל סאגר והתפוצץ. כל אנשי הזחלם  נהרגו מיידית.  לא ניתן היה לעבור את הזחל"ם ולהתקדם למצמד, שכן הזחל"ם המשיך לעלות באש ולהתפוצץ .   

לאחר יממה קשה של לחימה של 890 (צנחנים) בחווה, נשלחנו לשם גם אנחנו כלווי לגדוד טנקים, היתה אז לחימה יותר דלילה, נפגעו לנו מספר חברה אך הצלחנו לכבוש את המקום. לאחר מכן היינו אמורים לעבור את התעלה. כשהגענו לשם היתה מתקפת טילים על הגשר. פחד אלוהים. כולם קופצים מן הכלים, מחפשים מחסות ודרך התגוננות. קבלנו פקודה להתקדם לכיוון איסמעיליה כשכוח אחר יורד לכיוון העיר סואץ.  הלכנו בפרדסים לכיוון איסמעיליה כלשצידנו תעלות מים מתוקים.  היו שמועות על הפסקת אש, אך עדיין קבלנו הוראה להמשיך לכבוש שטח כמה שיותר.  

לא היה ברור למי חשוב עוד 100 מטרים במצרים, והמטרה שלנו היתה להמנע מעוד נפגעים.  תוך כדי לחימה הגיעו ידיעות על עוד ועוד חברים טובים שנהרגו. בלילה של הפסקת האש  הגענו עד מבואות איסמעיליה והתארגנו להגנה על עצמינו. בבוקר מתקרבים כ-8 חיילים מצריים , שכבנו במארב והפתענו אותם בלי ירי.  הדהים אותי לראות חיילים מצריים שהצליחו לברוח מהארמיה ה 3 המכותרת, נקיים ומצוחצחים, בלי גרגיר חול על הנשק , כולם עם מסכות אב"ב. 

סיימנו את המלחמה כשהקפיצו אותנו במסוקים להשתלט על ג'בל עתקה במצריים ששלט מדרום על מרחב סואץ.  בפעולה זו נפגע אחד הקצינים שקיצר דרך באיזור ממוקש.  ירדנו מגאבל עתקה לבקעת פאיד. לא היו אז פלאפונים. עמדנו בתור ארוך מאוד בפאיד כדי לקבל קו ולחייג הביתה. צלצלתי. אבי ענה ושמעתי את צעקת השמחה שלו  ואנחת הרווחה עד סואץ. אבי סיפר לי על שני חברי ילדות מבית לחם הגלילית דודי קשת ויוסי בקמן שנפלו בקרבות לא רחוק מאיתנו (בחווה הסינית ובסואץ) ועידכן אותי על אחי עופר שהיה על מסוקים.