סבא שלי דוד צביאלי נפצע בתאריך 13/10/1973 בדרך לדמשק .

סבא שלי היה בן 33 אב ל3 ילדים הגדול ביותר בן 9 והקטנה ביותר 3 , נשוי לסבתי דיצה צביאלי , בן יחיד לרבקה וברקו . מתגורר עד היום בקרית מוצקין .

היה במילואים , קצין חובשים ראשי , הייתה הפגזה מהצבא הסורי , הרבה נפצעו ונהרגו במהלך ההפגזה הראשונה , סבא דוד עזב את המרפאה ורץ מהר לשטח למען מענה רפואי עבור הפצועים בשטח , תוך כדי חבישת פצוע הייתה הפגזה שנייה שבה הוא גונן בגופו על הפצוע וכל ההדף פגע ישירות בראשו ובאגן של סבא.

במקום , סבא הבין שאיבד את עיניו לחלוטין , חבש את עצמו והמתין תוך כדי ההמולה הרבה (פצועים קשה ומתים רבים) ולמזלו מישהו הבחין בו שרוע ומשך אותו להליקופטר שהגיע לפנות פצועים, הגיע וטופל בבית חולים רמב"ם,

ביקש להיפגש בהקדם עם עיוור ממלחמת העצמאות והחל בשיקום.

סבא שלי היום בן 84 עיוור כבר 50 שנה לחלוטין , סב ל9 נכדים ו3 ילדים גאים ומאושרים .