קוראים לי טל רמות, נער בן 17 מפתח תקווה. סבא שלי הוא ינקי ירדני, סא"ל במיל' וטייס קרב.

ביום הראשון של המלחמה נשמעה האזעקה והוא הוקפץ במטוס הסקייהוק לאחת הגיחות הראשונות של חיל האוויר במלחמה בשמי סוריה. לפני שהספיק להגיע למטרות שלו, מטוסו נפגע מירי נ"מ והוא נאלץ לנטוש מעל תל סאקי. לאחר שאיבד את המצפן בנטישה המהירה ולא ידע היכן נחת, הוא התעשת והחל לרוץ מערבה, עם רגל חבולה ובלי לדעת היכן הוא.

בשלב מסוים בריצה נקלע לשדה קוצים וכשהגיע לסופו הבחין בגבו של שלט. כשבא לקרוא מה כתוב בו, הוא שמח שראה אותיות בעברית, ואז התעשת וקרא אותו - "שדה מוקשים". זה היה רק אחד מהניסים שקרו לו באותו יום. לאחר מכן הבחין מרחוק בבטונדה עם מכשיר טלפוני והחל לרוץ לעברה, תוך שהוא מתחיל לשמוע קולות יריות וכדורים שורקים מסביבו. לבסוף הצליח להגיע לבטונדה ונשאר שם כמה שעות, עד שהבחין בטנק ישראלי מתקרב אליו, הוא נופף לעברו וצעק "אל תירו". מפקד הטנק, רס"ן דני פסח, הודיע לו שהם קיבלו פקודה להמשיך לקרבות הבלימה על גבול רמת הגולן. סבא שלי השתחל לתוך הטנק (שלא היה בו מקום מיועד לטרמפיסטים) וישב במקום של הפגזים. רק לאחר כמה שעות נחלץ במסוק וחזר לבסיס רמת דוד.

שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה, ב-9.10 התחתנו סבא וסבתא שלי בחתונה מצומצמת ומוחשכת בבסיס. בשלב מאוחר יותר במלחמה סבי יצא לגיחה נוספת בסיני, אך בעקבות תקלה טכנית נאלץ לבצע נחיתת חירום. כשחזר לבסיס בפעם השנייה, מפקדו הודיע לו שבמלחמה הזאת - הוא לא יטוס יותר. סבא שלי איבד חברים רבים באותה מלחמה נוראה והטרגדיה הגדולה היא שאותם טנקיסטים שהצילו אותו נפלו כשעות ספורות לאחר החילוץ של סבא שלי בקרבות הבלימה באזור נפח, ובראשם רס"ן דן פסח. יהי זכרם ברוך.