סיפור אישי. מלחמת יום הכיפורים 73 אוגדה 162 חטיבה 460 (לא זוכר בדיוק), ב- 6/10/1973 הייתי בדרכי לרמת הגולן לטיול ומשם בדרך לרמה עצרו אותנו חיילים ואמרו לנו שיש כוננות למלחמה ושנלך בחזרה הביתה. זה היה בשעת צהרים ונסענו חזרה לחיפה הביתה. הגענו לקראת שתיים ובדיוק לפרצה האזעקה. עליתי על מדים שמעתי את הסיסמאות שהקריאו ברדיו ויצאתי לנקודת המפגש ונסענו לבסיס הציוד. יצאתי לנקודת המפגש הגענו לבסיס ציוד קבלנו ציוד ועלינו על נגמ"ש ונסענו למקום מפגש עם החיילים שנשארו בבסיס במקום ושם המתנו לפקודת ליציאה לשחרור המוצב.

נאמר לנו ששני גדודי זחל"מים ניסו לכבוש כבר את המוצב ללא הצלחה! הייתי מפקד של הנגמ"ש וצרפו אלי חיילי מילואים מחטיבה הירושלמית שלחמה בשש הימיים. היו שם אנשי מילואים שהתנדבו למלחמה בעלי דרגות קצונה שהפכו להיות חיילים בנגמ"ש שהייתי צריך להוביל לקרב. תפקידי היה מפקד נגמש במחלקת הסיור החילים התמקמו בעמדות בתא הלוחמים בנגמ"ש כולל עמדת המאג ואני הייתי בצריח על המקלע 0.5. הפקודה הייתה לכבוש את המוצב ולשחרר את החילים בו. שני גדודי זחל"מים ניסו פעמים לכבוש את המוצב ללא הצלחה. התארגנו בתור ארוך לפנות בוקר והמתנו בחשיכת לילה בדממת אלחוט, לפקודה להתחיל לנוע.

קיבלנו פקודה לאחר שפתחנו את הרשת והתחלנו לנוע להתקפה, ואז החלה הפגזה מסיבית במאות פגזים וחיילים מצריים חפורים שיורים אש עלינו נסענו אחרי שהטנקים שכבר עברו בדרך זו ואנו משיבים אש תך כדי הסתערות מסיבית והבחנתי בחייל מצרי שסיים להניח מוקש נגד טנקים על הדרך בא נסענו ורץ חזרה לעמדה שלו. ואז יריתי בו עם המקלע בתוך העמדה שלו ופגעתי בו, תוך כדי כך שאני מסמן ברגל לנהג שיזוז מהדרך כדי שלא נעלה על המוקש, אך הנהג לא היתייחס גם לא ברשת הפנימית של הנגמש, כנראה בגלל רעש ההפגזות והמולת הירי מכל הכיוונים, הנהג עלה ישירות על מוקש נגד טנקים(70 טון) עם הנגמ"ש (11טון),וכל החילים. המקלע פגע בפנים ושבר לי את הלסת והחניכיים עם כל השיניים הקדמיות והשפתיים חתוכות. אני עפתי באוויר לגובה ונחתי חזרה לתוך הצריח מחוסר הכרה. התעוררתי אחרי זמן שהיה ארוך כי המקום היה שקט לא היו חיילים בנגמש הפגזות נשמעו מרחוק.

הרגשתי פצוע מלא בדם ושאריות של שיניים , הלסת שבורה עם החניכיים מקופלים לתוך הפה והשפה התחתונה חתוכה כנראה מהמקלע שנכנס בי הפנים. אני שם תחבושת אישית ומחפש עוד אחת ושם על מנת לעצור את הדם וחובש את הפה. אני, תוך כדי שאני לא מצליח להוציא קול מהפה.