שירתתי כקש"א (קצין שיתוף ארטילרי) בגדוד של חטיבת חי"ר ממוכן 5. הגדוד היה ממוקם בתקופת הקרבות העיקרית בצפון הבקעה. מיד עם ההתיצבות, הועברה החטיבה לתגבור כוחות החי"ר שכיתרו את העיר סואץ בגדה המערבית של תעלת סואץ. בעיר וסביבותיה הייתה מכותרת ארמיה 3 של הצבא המצרי. על פי דרישת ארה"ב היינו חייבים לאפשר אספקה לכוחות המצריים הנצורים. האספקה היתה מועברת דרך מחסום ה-101 (101 ק"מ מקהיר על כביש קהיר - סואץ).

משאיות מצריות הגיעו והאספקה נפרקה על הארץ. לאחר מכן יצאו משאיות ופועלים מהעיר סואץ. אנחנו בדקנו שהאספקה לא כוללת חימוש ולאחר מכן אפשרנו להעמיס הכל על המשאיות ולשוב לעיר סואץ. למרות שהמצרים היו תלויים באספקה שעברה באמצעותנו, מדי פעם היו חילופי אש בין כוחותינו והכוחות המצריים הנצורים. אנחנו היינו ממוקמים מפאתי העיר. המרחק בין הבתים הקדמיים שהיו מוחזקים על ידינו לאלה שהיו מוחזקים ע"י המצרים לא עלה על 50 מטר.

בחלק מהתקופה שימשתי כק. ארטילריה של יחידת סיור מיוחדת שהחזיקה בתצפית על פסגת ג'בל עתקה. זו הייתה נקודת התצפית הדרומית ביותר של כוחותינו על הר בגובה כ- 500 מטר שצפה הן על כל מרחב העיר סואץ והן לכיוון דרום עד קהיר. נקודה זו נתפסה קודם לכן ע"י סיירת מטכ"ל וסיירת שקד. למקום אפשר היה להגיע רק בטיפוס רגלי תלול ביותר. בתחילה הגיעה לשם אספקה בהליקופטרים אך לאחר מכן ההליקופטרים לא יכלו להתקרב לשם בגלל טילי נ"מ שהציבו המצרים באיזור. הפתרון שנמצא הוא חידוש יחידת גמלים בצה"ל שהיתה אחראית על ההספקה למוצב הקטן שהיו בו רק 14 לוחמים.