ביום כיפור 1973, הייתי נהג טנק בן 19 בחטיבה 188, גדוד 53, פלוגה ב'. הייתי עולה חדש מארה"ב וחייל בודד. זמן קצר לפני יום כיפור הוזזנו ממחנה עליקה והוצבנו בצומת וואסט, אז כפר נטוש. הייתה תחושה שעומד להיות יום קרב.

לקראת הצהריים, קיבלנו הוראה לשבור צום. מיד עם סיום הארוחה, בשעה 14:00 לערך, החלה הפצצה של מטוסים סורים והפגזה כבדה. רצנו לטנקים והתחלנו את הנסיעה לרמפות שלנו באזור החרמונית. עברנו את הכפר הדרוזי בוקעתא וכל הזמן מטוסים יורדו עלינו. אפילו הצלחנו להפיל מטוס אחד בעזרת ירי ממוקד של מקלעי הטנקים שלנו. הגענו לעמדות שלנו, עלינו לרמפות ולפנינו - המוני טנקים סוריים מסתערים עלינו. כך נפתחה מלחמת יום הכיפורים שלי. נלחמתי בקרבות הבלימה, בכיבוש המובלעת הסורית ולבסוף נפצעתי בכיבוש החרמון ביום האחרון של המלחמה