מחזור אוגוסט 1973, טירונות מקוצרת. עם הפסקת האש הראשונה, מוטל על דוד אורון , לימים מג״ד גדוד 411, להקים גדוד תותחנים חדש, תותחי 155 מ״מ מתנייע. אימון הקמה בעבדת ללא כל תשתיות. עברנו במהירות למחנה קרן ברמת הגולן. מספר דוד המג״ד : ״ קח את הגדוד שלך תכנס לקצה של המובלעת, מה זה הקצה של המובלעת? זה 100 מטר מהסורים.

גדוד האינדיאנים הזה, היה לפני החי״ר, לפני הטנקים ... נתנו לי חיילים עם חלב על השפתיים, אף אחד לא מנוסה... עכשיו מתחיל הסיפור המעניין, בעצם הלחימה עצמה. הגדוד ביצע את המשימות בקצה. ירה הכי הרבה מגדודים שהוקמו 40 שנה לפנינו. הגדוד הזה ירה אלפי פגזים, אני חושב שבצורה אפקטיבית. הגאווה הכי גדולה שלי עד עצם היום הזה, אף הרוג למעט נהג טנק, הגדוד כולו יצא חי בחיים.

הייתי תותחן בצוות של סמל יוסי ליטבאק. מספר ארבע בצוות הוא זה שטוען ויורה ידנית פגזים שמשקל כל אחד מהם 43 ק״ג, ולכן מתחלפים מידי פעם. בגליון במחנה מ 20 במרס 1974, מאת ברוך נאדל וצבי זינגר (צילומים עוזי קרן ומיכאל צרפתי) נרשם כלהלן: ״ביום ד 13 במרץ 1974, חיים זזק הוא יליד הארץ, בן להורים ״פולנים״ ובילה כמה שנים בצרפת. ביום ה ה 14 במרץ 1974, תקריות האש ברמה מתחדשות. הסורים יורים במרבית גיזרות המובלעת. כוחותינו השיבו אש. היה זה בוודאי חיים זזק ״כמיספר ארבע״ . אחר כך החליף אותו מן הסתם יוסי ליטבאק המפקד. עמוס שרייבר התקשה להאריך בטעינה , מאחר והוא שמאלי. ולכן ניסה אפרים לקס את כוחו, אבל אפי אינו מאומן די, בינתיים והכדור, הפגזים בני 43 ק״ג , חזר לידיו של חיים. ובידיו של חיים אנחנו בטוחים.״