מלחמת יום הכיפורים מהווה עבורי ציון דרך בחיי כמו לרבים מאיתנו. תודה לאל אינני נמצאת במעגל השכול אך יום זה מחזיר אותי 50 שנה לאחור למלחמת יום הכיפורים בו שרתתי כחיילת בקצין העיר אשקלון. אינני יודעת כיצד אם ניתן בכלל לתאר באזניכם מה פרוש הדבר לשרת בקצין עיר בעת מלחמה ועוד במלחמת יום כיפור. כאוס מוחלט.

חוליות המודיעים שתפקידם הנורא להודיע למשפחות את הנורא מכל. משפחות שלמות שאיבדו קשר עם יקירהם וצובאות על דלת קצין העיר מיד עם עלות השחר(ויש כאלו שהגיעו עוד בטרם עלה השחר), חוליות לאיתור נעדרים, רעיות שנשארו ללא מפרנס משום שהבעל יצא למילואים לזמן לא ידוע ועוד ועוד. חייבת לציין כי היו גם רגעים מרגשים מאד כמו זהוי שבוי - תפקיד קצין העיר להודיע על כך למשפחה ואז חזרת השבויים.אני אישית נסעתי פעם בלילה (עם מילואימניק סטודנט לרפואה אשר סופח אלינו לתפקיד מתלווה למודיע על נפילת החלל למקרה ויהייה צורך בסיוע רפואי בזמן ההודעה) למסור ד"ש למשפחה מבנם שלא הצליח ליצור איתם קשר אך הצליח ליצור קשר איתי בקצין העיר והתחנן שבבוקר אצור קשר עם משפחתו ולהרגיע אותם שהוא בסדר. אז במקרה כזה מי מחכה לבוקר וכמו שכתבתי באמצע הלילה בחשיכה מוחלטת נסענו לבית הוריו של החייל.

אין מילים בפי לתאר את גודל ההתרגשות והתודה של המשפחה.זכרונות אלו ילוו אותי כל חיי.לדעתי הם גם שעיצבו את אופיי ואהבתי למדינתנו שאין לנו אחרת מלבדה.אז לזכר כל הנופלים אותם עלינו לזכור ולכבד כי בזכותם יש לנו מדינה לתפארת.