להלן הסיפור שלי - עירן דרסלר סיירת שקד פלוגה ד'. בשבוע שלפני המלחמה השתתפתי כבקר של תרגיל חטיבת הצנחנים ברמת הגולן יחד עם סרן דני אנגל מהמושבה. עם סיום התרגיל הוזעקתי בחזרה לסיני להצטרף ליחידתי - סיירת שקד. הגעתי ביום שישי יום לפני יום כיפור, ומיד התחלנו בהכנות והתארגנות, שכן היו שמועות שמצרים תנסה לעשות מחטף.  

המ"פ שלי אלי שגיא  ז"ל (שנהרג במלחמה) היה בחור דתי עם כיפה סרוגה. הוא קיבל צל"ש שנתיים לפני כן כאשר זינק בג'בליה שברצועת עזה לרגלי ג'יפ שעמד להדרדר ולדרוס ילד פלסטיני. הוא אסף אותנו לפני כניסת החג, הודיע לנו שיש שמועות שתהיה מלחמה, נתן הנחיות מה עלינו לבצע, ואמר לכולם להרגיש חופשי מי שרוצה יצום ומי שלא, שידאג לעצמו לאוכל, בשבת בבוקר הוזעקנו ע"י המודיעין למספר מרדפים, שכן המצרים התחילו לפזר תצפיתנים בשטח שלנו. הרגשנו בעננים כשתפסנו תצפיתן מצרי.

היינו בסיני באיזור טאסה כ 20 ק"מ מן התעלה - הקו השני של התעוזים. שבת יום כפור ב 2 בצהריים, אזעקה, אנו נכנסים במהירות לתוך הבונקר, מספר מיגים חולף ומפציץ לא רחוק ויש נפגעים לכוחותינו. כולנו חיילי סדיר בני 18-20, עם מוראל גבוה, הרבה נאיביות על מה זה מלחמה, ובטחון עצמי רב (ומופרז) על כח הצבא שלנו - "יופי נראה למצרים מה זה מלחמה, נגיע מהר לקהיר", חיילים מציירים כתובות על הזחלמים "להתראות בקהיר".  ישנה הרגשת  אופוריה בכל הצבא, כתוצאה מן הנצחון המוחץ  6 שנים קודם במלחמת ששת הימים, שבו  צה"ל כבש ב 6 ימים   את  כל סיני, ירושלים המזרחית יהודה ושומרון ורמת הגולן. לאט לאט התחילו להגיע שמועות על קרבות קשים מאוד, המון הרוגים ופצועים. ידיעות על טילי הסאגר של המצרים שעושים נזק אדיר ומקשים על אוגדות השריון, ואין לנו מענה טוב.

לאט לאט שומעים על חברים, פגועים והרוגים. הצטרפנו לכח ותיקי שקד בראשותו של המגד לשעבר פאצי ויחד עימו מספר קצינים הם נכנסו לקרבות פנים מול פנים וחלקם נהרג או נפצע בקרבות.  פאצי היה הראשון להגיד לנו "ילדים הז לא משחק, לכו להתגלח ולהתרחץ, המלחמה עוד ארוכה". נקראנו לכבוש את גבעת חמוטל. סתם גבעה באמצע מדבר סיני, מובילה לעוד חול וחול. ממש כמו גבעת חלפון. מחלקת טנקים הצטרפה לפלוגה שלי לכיבוש חמוטל, שם הכרתי לצערי את עוצמת הסאגרים. טנק נפגע. המשכנו קדימה. עוד טנק נפגע והיו הרוגים. ממשיכים קדימה.  אנו לא רואים אפילו את האוייב ומאיפה הוא יורה עלינו. הנחיה להמשיך קדימה. עוד טנק נפגע. הטנק האחרון מסרב להתקדם. אנו יורדים מן הזחלמים שכנראה לא שווים הרבה ורק מושכים אש,  ומסתערים קדימה רגלית על גבעת חמוטל, מסתבר שהגבעה היתה  בעצם ריקה והמצרים  היו במרחק של 2-3 ק"מ וירו טילי סאגר ממרחק . שולחים טילים לכיוון הטנקים ואנו קבוצת חיילים צעירים עם רומט.