השתחררתי מהשירות הצבאי בחיל הים שבוע לפני המלחמה. באותו שבוע ירדתי לשארם כדי לטייל בסיני. (לא הספקתי במהלך שירות החובה). ביום שישי ערב יום כיפור יצאנו לשדה התעופה כדי לטוס הביתה. ברגע שהגענו פקדו על כולם לחזור לבסיס. רק זהבה שהיתה אזרחית עובדת צה"ל ואנוכי טסנו בדקוטה לחיפה. בערב יום הכפורים התברר שמחזירים חברים לבסיסים. עוד לא ידענו על גיוס מילואים.

כששמעתי את האזעקה (אותה לא אשכח) בשעה 14 לקחתי מיד תיק קטן עם כמה חפצים וירדתי לבסיס ההדרכה בבת גלים. שם לא גייסו אותי. נסעתי לשייח מוניס (היה שם בסיס החוליה העורפית) המקום שבו הוקם שם מוזיאון הארץ. גם שם לא גייסו אותי. החלטתי להתגנב למשאית שהובילה מילואימניקים לשארם. באילת היה מחסום ועלו לבדוק את הנוסעים במשאית. אני הסתתרתי מתחת לאחד המושבים. בדרכנו לשארם זה היה ביום הראשון למלחמה שמענו הדי התפוצציות ומיגים מצריים. כשהמז״ר ראה אותי במקלט במהלך ההפצצה הוא שאל אותי: ״מיידלע מה את עושה כאן ? אתמול שלחתי אותך הביתה ואני ללא היסוס עניתי: מה , תהיה מלחמה ואני חא אשתתף בה ??!!! מיד הוא גייס אותי לשירות מילואים . כל הייתי בחמ״ל כחודש וחצי .

שימשתי כסמלת מבצעים והייתי עדה לכל ההצלחות שהיו לחיל הים בגזרת סיני כולל הטבעת הסטילים בערדקה , מבצעים של השייטת , הנסיון של לוחמי השייטת להציל את אנשי מוצב המזח ועוד . היעדרויות של חילים ונפילה בשבי . חברתי לחמל איבדה את בן זוגה אז יואל אנגל . לימיני בחמ״ל ישב אלכס גלעדי ולשמאלי יוחאי בן נון (מי שהיה מפקד חיל הים ) . לא הייתי מודעת למה שקרה ברמה ועל כל ההתרחשויות בתעלה . חודש וחצי או חודשיים אח"כ השתחררתי ממילואים .