תקיפות והפגזות בחוף סוריה פעמיים, בהפרש של שבוע, תקפנו והפגזנו מטרות בחוף סוריה. בלילה שבין 10 ל 11 באוקטובר, ובלילה שבין 23-24 באוקטובר. בשתי ההתקפות היינו חלק מכח של כמה סטי"לים שחילק את המטרות לקבוצות. היעד שלנו הוא מסוף דלק וחוות מיכלים, קרוב לעיר בניאס בסוריה. יעד אסטרטגי, מוגן ע"י תותחי חוף.

העיר בניאס נמצאת כ 300 ק"מ מצפון לחיפה וכ 170 ק"ג ממזרח לקפריסין. לאחר הפלגה מתגנבת לקרבת החוף התגלנו ע"י הסורים מתפתח קרב. אח"י רשף שבכח שלנו עוזבת אותנו ומסתערת לעבר הספינה הסורית אנחנו ממשיכים לכוון המטרה. אני במתח, דרוך ומרוכז אבל ההרגשה היא שהכל כמו בתרגילים. עמדת הקרב שלי במי"ק, מדור בבטן הספינה שלנו. אני בקר-אש בצוות של אח"י קשת. אנחנו ספינה חדשה, בת חודשיים, יש לנו 2 תותחי 76 מ"מ, כח אש כפול מהספינות האחרות, אלה שנבנו בצרפת. מתקרבים בהפלגה שנקראת "גירוד חוף" להפגזה בירי לטווח קצר ואנחנו מבצעים במצב ירי "מכוון תותח" כלומר ירי בצליפה, ללא הכוונת מכ"מ, ללא מערכת בקרת האש. בירי מסוג זה אין לי תפקיד ומאפשרים לנו לעלות לגשר ולצפות בפעילות בחוץ. אני עולה במדרגות דרך קומת הביניים, ממשיך לגשר ומשם לרחבת התורן. התותחים בחרטום וביירכתיים יורים בקצב ללא הפסק.

אני מסתכל על הבזקי הרשף, שומע את רעש היציאה והשריקה של כל פגז. מסתכל בגאווה בכוונים שלנו שרוכנים על המשקפות שבמכוון, מפעילים את התותחים וצולפים (המכוון הוא עמדת ירי שדומה לתא טייס). עוד פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה. הכוונים צולפים ועוברים ע"פ סדר ממיכל למיכל. אח"י רשף חוזרת לאחר שניהלה קרב עם סטי"ל סורי, מצטרפת ויורה גם היא. ההרגשה מיוחדת ומוזרה; התלהבות מהפעילות וההצלחה ביחד עם דאגה כללית מהסיכונים וגם עירוב של מתח עם שלווה. אזור החוף מואר כבר מאש מאגרי הדלק בהם פגענו. מראה הירי, פיצוצי הפגיעות שלנו והאש, מלהיב ואפילו מרגש. אנחנו בקרבת החוף והמהירות האיטית. אנחנו חשופים ופגיעים. הסורים יורים לעברנו בתותחי 130 מ"מ. יש דיווח על נפילות קרובות, ליד הספינה, באזור הירכתיים. שתי התקיפות על מטרות בחוף בסוריה נערכו בין 1 ל 2 בלילה. בסיום, המשכנו בהפלגה דרומה מערבה ולפנות בוקר נכנסנו חזרה לנמל בחיפה ו............נקשרנו לרציף.