לזיכרו של משה לוי מפקד אגד ארטילרי 282 לחם בחזית הסורית. תחת פיקודו האגד העניק סיוע ארטילרי צמוד לאוגדה 210 בקרבות הבלימה בדרום רמת הגולן ובמרכזה ובקרב ההבקעה לשטח סוריה.

הודעת הגיוס הגיעה אליי בשבת בסביבות 8:30 בבוקר. אישתי באותה תקופה הייתה בתחילת בחודש התשיעי ובמועד קבלת הודעת הגיוס אימה נפטרה. התקשרתי ליחידה ותשובת מפקד האגד משה לוי הייתה "תגיע כשתסיים את הסדורים הדרושים". למחרת היום השתלבתי בכוחות הלוחמים אחרי 17 ימים של מלחמה, כשהמלחמה כבר פסקה, ירדנו לשטח כינוס במחנה "סופה" ליד "נפח". במהלך המלחמה עברתי פה ושם ליד המח"ט ולא יצא לנו להחליף מילה...הגענו לשטח הכינוס להתגבשות והכנה ולהמשך לחימה במידת הצורך, כאשר כולנו שחורים מפויחים. העיניים אדומות מחוסר שינה...פניו של מפקד האגד, משה לוי, היו שחורות...וזה דבר שלעולם לא אשכח... למרות שברקע 17 ימים של מלחמה נוראית עם הרוגים ופצועים ולמרות המלחמה הקשה, כשאני חולף על פניו, הוא מניח יד כל כתפי ואומר לי "יוסי הכל היה בסדר בבית? הכל טופל?..."מאותו רגע, עבורי, הוא היה אבא והקשר שלי איתו היה קשר עמוק וייחודי של אב לבן.

משה לוי היה טיפוס מיוחד... אף אחד לא יכול היה להתקרב אליו, היה קשה להתקרב אליו... לא אהבו אותו, היה טיפוס מתבודד... בתורנויות שבת משותפות הוא היה יושב צפון בחדרו, חדר המפקד, בשישי בערב לבד...רק שני קצינים הצליחו לחדור את חומת האישיות שלו, ואחד מהם היה אני... היה לי הכבוד, ממש בהתרגשות להיכנס לחדר של המח"ט ביום שישי בערב ולנהל איתו שיחות נפש. אני הייתי "סגן מושתן" במילואים והוא אלוף משנה ... השיחות האלה קירבו אותי אליו. הוא היה אישיות מיוחדת. כישרון... הוא הנהיג מלחמה לתפארת ברמת הגולן.

ארבע שנים מתום המלחמה, הופיעה ידיעה בחדשות שמשה לוי קצין אג"מ פיקוד דרום, נהרג בתאונת דרכים. הגעתי לשבעה למרות שלא היינו בקשר...במקום שאנחם את אשתו, היא ניחמה אותי. יהי זיכרו ברוך. רס"נ (סגן במלחמת יום כיפור) יוסי שילה – עוזר קצין חימוש – אגד ארטילרי 282